לאהוב באמת זה לדעת לשחרר אותך, גם כשההחלטות שלך גורמות לי להתייפח שעות ארוכות לתוך הכרית.

לאהוב אותך באמת זה לדעת להשלים עם מי שאתה, אפילו כשזה לא מתאים לאידאלים האישיים שלי.

לאהוב אותך באמת זה לתת לך להיות ככה, ללא שום שינויים, עם ההרגלים המעצבנים שלך של טיפוף בלתי פוסק על השולחן

וזיוף לצלילי Dream theater, שיצאו לי כבר מכל החורים.

לאהוב אותך באמת זה לנשק אותך על הבוקר, מבלי אפילו להרגיש טיפה מטעם הבוקר החמוץ שכ"כ הרבה מדברים עליו.

כניראה אני מחוסנת, כי כשאוהבים, הכל הכל מושלם בדרכו שלו.

לאהוב אותך זה לחבק אותך חזק גם כשאתה נוטף זיעה, ולא להכריח אותך ללכת להתקלח כי זה סתם יקח מאיתנו דקות יקרות יחד.

לאהוב אותך זה לכאוב בשקט, כי רק בשקט מותר. כי אם יכאב חזק מדיי אצלי, יכאב גם אצלך.

לאהוב אותך זה לספר לך את כל האמת, גם כשפרטים ממנה יכעיסו אותך או יפגעו בך.

זה לכבד אותך ואת הדעות שלך ולנסות להבין למרות הכל,  גם כשקשה וגם כשלא מתחשק לי.

לאהוב אותך זה לעיתים להתפשר ולסגת, זה להימנע ממלחמות ולהילחם איתך עד הסוף על העקרונות האישיים שלי,

כי גם לי מותר להביע וגם לך מותר לשתוק.

לאהוב אותך באמת זה לדעת לסטור לך כשצריך ולהעליב אותך ולהגיד לך בידיוק איפה טעית כדי שתפקח את העיניים,

כי מי כמוני תצביע על הדברים הקטנים האלו שכמעט ואף אחד לא רואה.

לאהוב אותך זה לא רק לאהוב את המעטפת הניפלאה הזו של הגוף המדהים, הפנים היפות, והעיניים השובבות שלך.

זה לאהוב את הנפש, את הלב הפועם בך, את הרגשות, המילים, את מה שאתה מביע לא רק בעזרתן אלא בעזרת המגע והמבטים שלך,

בעזרת השתיקות הכי מעיקות שלך.

לאהוב אותך באמת זה להתגעגע כמו משוגעת. זה לדרוש שתתקשר ברגע שאתה בבית, אפילו אם אתה הולך עד אליו רק 5 דקות.

זה לדאוג כמו מטורפת מפניי זה שמישהו יפגע בך, או שמא תיכשל במשהו שרצית. זה לאחל לך את כל ההצלחה ולתמוך בך,

כי אני כאן בשבילך ואני אוהבת לעשות את זה.

לאהוב אותך באמת זה לא לפחד לומר שאני לא מבינה אותך. זה לחזור איתך על אותן השיחות 100 אלף פעמים במטרה לרדת לסוף דעתך.

זה כשאכפת ממך, כשאני לא אשחרר עד שנבין. זה לשגע ולטרטר אותך, זה לקנא בטירוף כשאני שמה לב למבטי הזימה של הבנות סביבך.

זה להיות רכושנית ואובססיבית ולעיתים לא לשחרר אותך ולדרוש כל זכות וכל בעלות על הגוף והמהות שלך.

זה להיות שלך בתמורה, ללא שום ספקות, ללא שום ויכוחים. זה לוותר על האמביציוזיות, על התכונות הדפוקות שלי שמאלצות אותי לעיתים להיות כמו חיה.

זה להיות הכי טובה בשבילך, ועדיין להיות אני עצמי, ולא מישהי שהמצאנו רק כדי לספק את היחסים בנינו. זה פשוט להיות, להיות ולאהוב. בלי לבקש דבר בתמורה, רק לתת את המובן מאליו ולקבל את מה שמגיע, ללא שום לחצים.

זה להיות אחד של השניה, ולא לרצות שום דבר מעבר. רק את מה שיש, ורק את מה ששנינו עוד מסוגלים להשיג.

אני כ"כ מתגעגעת, אבל החיוך הזה שהדבקת לי מהבוקר, פשוט לא יורד מהפנים.

תחזור אליי כבר. תחזור.

לא ניסיתי לייפות את הפוסט או להפוך אותו לאומנותי. זו הכתיבה הכי זורמת והכי אמיתית שלי,

כי זה המילים שלי ללא שום קשר לסובב. זה לא סיפור אגדה שהמצאתי, זו המציאות שלי ואני רוצה שהיא תישאר בידיוק ככה,

עם החללים בכתיבה, עם חוסר החריזה, עם האי שלמות שלה. כי ככה טוב לי, וככה עדיף :)

קוזינקה.