נשבעת לכם שכל בן אדם נורמטיבי היה מזמן מחסל את המשפחה הזו. ואם רק באמת היה לי רישיון להרוג, כניראה לא הייתי מרחמת על אף אחד.

לא על זקנים, לא על נשים ובמיוחד שלא על ילדים. אני כניראה פסיכית על כל הראש אבל חשבתי על אלפיי דרכים בהן אפשר להרוג אותם.

מה שהכי מבאס אותי זה שהלפטופ הזה לא סוחב עליו שום משחק אלים עם שלל נשקים, אז את העצבים אני מוציאה או בפתרון תרגילי מתמטיקה עלובים שעוד יותר מעלים לי את הפיוז או פה בבלוג, שזה המקום שאני הכי פחות אוהבת לטנף עם השטויות האלו, כי אחריי כל פוסט כזה אני מרגישה אשמה ואכזרית ועוד יותר עייפה משהייתי לפניי שכתבתי אותו. למה אין מצב של OFF לאנשים? למה אי אפשר פשוט להירדם או לברוח ולמה לעזאזל אני לא גרה לבד? 

איך אני אמורה ללמוד לפסיכומטרי ברעש הזה כש-so called MOM שוכבת על הספה כמו איזה נכה ורק מחלקת הוראות וכשאני עוד מבצעת אותם או עושה פשוט הכל במקומה, כי היא הריי כזו זקנה ועייפה (בטח, בטח), היא עוד מתלוננת ומעבירה ביקורת על כל מה שבא.

איך אני אמורה לסבול אותה כשהיא לא יוצאת לי מהוריד ומדברת כמו משוגעת ומתנהגת כמו ילדה בת 7 שכלואה בגוף של זקנה? בחיי שהאישה הזו הכי פתטית עליי אדמות ואין לי מושג איך אני מתכוונת לחיות את חיי ככה במחשבה שיצאתי ממנה ולעולם לא אפטר ממנה כי היא אמא שלי ובלהבלה בלה.

ואני יודעת שהקרובים שלה קוראים בבלוג הזה ומספרים לה כל דבר כי להם אין חיים בגרוש אז הם כל הזמן עסוקים בלנבור בשלי, כי הם הריי כולם כאלו מושלמים שהם פשוט חייבים לתת עצות וטיפים כדי שמתישהו יהיו לך חיים נפלאים כמו שלהם, אבל גם לזה כבר נהייתי אדישה כי היי, אני סה"כ מוחמאת מתשומת הלב שמרעיפים עליי, ככה אפילו מבלי לספר לי.

ואיך אני אמורה ללמוד ולהתקדם ולהוציא את עצמי מהחרא הזה אם אחותי הבינונית משגעת אותי ומתנהגת כמו בת זונה אגואיסטית (בעצם, למה כמו).

בחיי שלא פגשתי בנאדם שמזלזל ככה בכל מה שנמצא סביבו ושם זין על כולם. ומה שלא ניסיתי, זה לא ישנה אותה כי ההורים הנחמדים שלי פינקו אותה עד לרמה מבחילה וזה שהיא עכשיו כזו מפגרת ורואה בכולנו את הכלבים שלה זו רק אשמתם.

ואיך זה שבא לי לרצוח אפילו את הכלב שלי שאני כ"כ אוהבת כי נשבר לי הזין שהוא משתין ומחרבן בכל מקום וכבר יש כתמים בכל מקום בבית וריח של מוות לאן שלא אלך. 

אלוהים, בבקשה עשה כך שמתישהו בקרוב אוכל לשחק ב-half life 2, להרוג כמה זומבים, לפוצץ כמה חרקים, סתם כדי שירד לי טיפה מהלחץ וכדי שאצא מהחדר הזה טיפה יותר מאוזנת ולא מחושמלת ופסיכית כמו תמיד.

הפוסט הזה כניראה ימחק כבר מחר בבוקר אבל לפחות יצא לי טיפה לפרוק. עכשיו כל שנותר הוא לעבור את השבוע ולשמוח על זה שממש עוד מעט מתחיל הקורס.