היה קטע שכתבתי על ההר בגליל, שדיבר על הרגעים בהם אין לי שום דבר בראש. אין את מערבולת השמות והאנשים להם צריך לדאוג ואותם צריך להושיע. זה היה קטע בו אני כותבת על הרגע בו אני נוגעת באבן, ומרגישה את מגעה המחוספס תחת ידי. אותו הרגע שנזכרתי בעור הפנים שלו, וזה זרק אותי שבוע אחורה, וישר רציתי לבכות מהתרגשות, כי הרגשתי שאני מאוהבת בסלע הזה ובעור שלו ובתחושה הזו שאין לי שום דבר בראש. 

אני רוצה לחזור לתחושה ההיא. שהכלתי עולם שלם, ועם זאת הייתי ריק מושלם ונבוב. זו תחושה אלוהית - כשואקום ממלא אותך.

אני מתגעגעת.

אבל יש אנשים שלעולם לא ידעו.

איך זה (לא) לדעת שמישהו שם על הפלנטה מתגעגע אלייך מאוד?

איך זה לדעת שאתה רודף מחשבות של מישהו, שאתה מחמם לב של מישהו, שאתה מאיר בקרים של מישהו, ומצייר על פניו של מישהו מליון חיוכים...?

איך זה לדעת שבאותו המכחול אתה מצייר לו דמעות ומצייר לו פנסים וחבורות וחתכים מעקצצים...

איך זה להיות מישהו עבור מישהו. מישהו מיוחד, גם אם קטן, קטן נורא.

קטן ובלתי מורגש,

יושב באחורה של ה-ראש, משחק בתודעה, משחיז שם סכינים, מתערטל בין הסדינים, קובר את פניו בתוך הבשר, עם זרג קטן מעבר את כל המחשבות ומתופף על כל הלבטים וזורע הרס בכל הרצונות...

איך זה להיות המלאך הקטן שלי, מלאך קטן קטן קטן שמנשק לי את המצח בלילות ולוחש לי ים של חלומות ומלטף ממני את כל הפחדים ואומר לי "תלכי לישון ילדה, בלילה ישמרו עלייך רק מלאכים". איך זה להיות הצער והכאב שלי, האושר והצחוק - איך זה להיות האש והמים, אהבה-שינאה ולאכלום-אחד-גדול. איך זה להיות שום דבר בשבילי, והכל...

איך... איך זה לישון בלילה כאילו שום דבר לא קורה. 

ולא לדעת. ולא להרגיש. ולא לרצות. ולא לזכור. ולא להשתגע. ולא להקבר בתוך כל מה שטוב. ובכל מה שרע. 

ובכל מה שקורה, ובכל מה שלעולם לא קרה.

הלילה הזה הלילה הזה,

כולו מרור.

יוקי מנסה להרדם מתחת למיטה. קר שם. אני שומעת קולות רטובים, ותוהה למה אנחנו לא עוצבנו כך שנוכל ללקק את עצמינו במקומות מוצנעים.

הח'ברה עזבו לפני חצי שעה. אני מרגישה שהם מעולם לא היו פה, כי הכל סביבי קורה נורא נורא מהר. הימים עפים עפים, הלילות חולפים חולפים.

אני מערבולת של תחושות, סערה של מחשבות. אני רוצה להתנקות. 

אני רוצה שיגמר. אני רוצה שיפסיק לרדוף אותי לגמריי. שיעלם בכלל מהראש. שיוצא את הזין מתוך האוזן שלי, מתוך השכל שלי, מתוכי בכללי.

זה לא המקום שלו שם. המקום שלו אצלי בין הרגליים. למה הוא מתעקש לזיין אותי דווקא בראש...

החיים האלו.

אני לעולם לא אבין אותם.

או את האנשים בהם.

נשים, בעיקר. אבל תמיד תמיד אהבתי יותר אתכם; הגברים. 

לילה טוב.