לחיילים ולחיילות בנינו שנסיעות עבורם זה כבר לא בעיה וגם לאלו שיש באפשרותם להוציא טיפה על טרטרת נסיעות.

1/ קחו רכבת לחיפה - היא לא חרושה כ"כ כמו ת"א ויש בה מיליון אפשרויות לבילוי. אני לא ארחיב הרבה, בכל זאת לא הייתי שם יותר מדיי.

סעו לגנים הבאהיים; הם יפיפיים העונה ותמיד כייף להצטלם בנוף ירוק ובנוי היטב, בשונה מתמונות-מזרקת-דיזנגוף-המצ'עממות-שיש-לכולנו.

אחריי הגנים לכו לטייל קצת במושבה הגרמנית וברחוב האומנויות (מומלץ להיות שם גם בערב - המושבה הגרמנית שוקקת חיים, יש מגוון פאבים ובארים שמציעים בשר טוב ובירה מעולה!).

הגנים הפנימיים פתוחים מ-9:00-12:00 והחיצוניים מ-9:00-17:00, תקפידו לבוא בלבוש צנוע (מכנס עד הברך, בלי גופיות) ואסור להכניס אוכל ומסטיקים.

למי שאוהב נופים יפים, אני ממליצה מאוד - למרות שלפעמים חם ובא לכם להתפשט חח (מקסימום קפצו לים מאוחר יותר).

קווי האוטובוס שמגיעים למקום:23,22,25,26.

לפרטים נוספים: 04-8313131

לגביי המושבה הגרמנית, אני ממליצה על שני פאבים:

פאב המרתף (מחירים סבירים עד 40 ש"ח על משהו קליל לאכול) ומבחר אלכוהול מפה עד השמים.

כתובת: רחוב הבנקים 2 פינת רחוב העצמאות. פתוח מ-21:00. טל': 04-8532367

מסעדת מרתף האבירים פאב\באר בשרים ובירה. נוף נחמד של הגנים הבואהיים. מומלצים: בירה פסיפלורה\דבש והאנטריקוט במקום.

כתובת: שד' בן-גוריון 41, מושבה גרמנית. 054-2419726

2/ אפשר גם ליסוע לפארק אוטופיה הקסום שבנתניה - הכניסה לא עולה הרבה (ניראה לי 50 ש"ח סה"כ, הנסיעות זה כבר בעייתי יותר).

סה"כ חוויה ממש נחמדה לזוג. תתלבשו קליל, קחו מצלמה - יש פרפרים, סחלבים וצמחים טורפים. יש הרבה ירוק, מבוכים מאתגרים, חיות וכו'. כייפי, רומנטי וחמוד :) וכמובן יפה. בכל זאת אין משהו יותר מושך מהירוק שבטבע.

3/ למי שאוהב ללכת, להשתכשך במים קרים ולעשות מסלולים - אפשר למצוא מלא מקומות באינטרנט. אני מציעה לכם מסלול שעדיין לא ניסיתי אבל שמעתי עליו רבות - ליד טבריה יש מגוון קיבוצים, ביניהם דגניה א'\ב'. באחד מהם יש את הירדנית, שזה יובל מים שיוצא מנחל הירדן. הוא קטן וחמוד ועל חופיו מלא ציליות ומקומות שאפשר להקים בהם אוהלים ולנוח ולהעביר יומיים-שלושה באווירה קיבוצית נהדרת. אפשר לשחות במים ולנוח בצל (יש שם מלא עצי בננות אם אני לא טועה). כמובן שחופי הכינרת לא יוצאים מהמשוואה, למי שכבר הגיע עד טבריה.

* כמובן שיש את כל המסלולים הרטובים של המג'רסה, הג'ילבון וכו' שנמצאים בצפון. מסלולים נחמדים סה"כ, אבל הם חרושים כבר עד העצם.

4/ אגב, חיפה. למי שאוהב אתגרים, יש פארק אתגרים חדש במרכז הקונגרסים בחיפה - Xpark. מבין מגוון הפעילויות שהוא מציע יש סנפלינג, קיר טיפוס, פיינטבול, אומגות ופארק חבלים. בקיצור, מקום מעולה לכל מי שאוהב אקסטרים. המחירים זולים יחסית, ממה שראיתי באתר זה מגיע מקסימום עד 40 ש"ח לפעילות. אפשר גם לרכוש כרטיס ליום שלם עם כמה פעילויות, ניראה לי המחיר הוא בערך 80 ש"ח. הקטע הוא שצריך לברר מראש אם אין איזו פעילות שהוזמנה מראש במקום.

טל' לבירורים:

 1-599-52-4400

זהו בנתיים. אשמח לקבל הצעות גם מכם. הגיע הזמן לפנק קצת את הגבר שלי. ואל תתביישו להציע מסלולים קשים ומאתגרים - אני פיצית, אבל רחוקה מלהיות עצלנית

נופי הג'ילבון פסח 2010. היה כייף  

אני זוכרת שהיה לילה קר, ושלא הצלחנו להירדם. הכיסאות בנמל התעופה היו נוראיים ובידיוק לפניינו ישבה קבוצה של ערבים שחלקו חוויות בשפה גסה ורמה.

שמנו את הרגליים על התיקים, חוששים שהם יתגלגלו להם בזמן שנישן, ואת מעילי הענק תחת הראש, לטיפ-טיפת נוחות, שלא הגיעה.

השעה הייתה 3 בלילה והוא כמובן נרדם על הכיסא לייד, משחרר נחרות שקטות לחלל הגדול בו נמצאנו ואני, מתקשה לעצום עין, עוצמת פוקחת, מתעוררת כל רגע מבלי להירדם. הרגשתי כאילו בלעתי משחת שיניים, הבטן שרפה ועיקצצה ואלכס שאל "מתרגשת?". רעבה. לחוצה. עצבנית. הכל עוקץ ואני מרגישה שמנה בבגדים האלו, רוצה כבר להחליף למשהו יפה, משהו נוח, משהו מושך.

וכשכבר עלינו למטוס הקטנטן שאי אפשר היה בכלל לזוז בו, גם שם לא הצלחתי להירדם. שום פחד, רק התרגשות.

בצ'כיה האוויר היה אחר. צונן, נקי, נעים. אחר.

אחר - וזה הספיק לי. רגעי אושר ראשונים.

המיטה במלון לא נוחה, אך כמה טוב להתרפק עליה, לשחרר איברים, לפשוט את הבגדים, לפתוח חלונות, לקפוא מספר רגעים מהרוח שנכנסה במהרה לחדר,

להתלהב מהמים החמים, להירגע, להירדם.

אני במקום אחר, מקום אחר בו טוב לי. כמה נפלא, כמה נעים.

ואני זוכרת את החזרה הביתה.

תשושה, מאוכזבת, עדיין לא מכירה במציאות. מייחלת לחזור, לעצור, להפסיק. למשוך זמן. שום דבר. כלום לא עוזר.

הלובי של המלון התמלא בטינופת. סילחו לי אחים, אך אין מילה אחרת לתאר. ישראלים מהסוג הנוראי ביותר. רעשניים, חצופים, חסרי כבוד, מלוכלכים,

מנבלים את הפה, יורקים, משחררים סילוני עשן באוויר ללא שום התחשבות, דורכים בנעליים בוציות על כל דבר שזע, לא מכירים בדבר מלבד עצמם.

ואני זוכרת את עצמי מתביישת בזה שאני חלק מזה, שאני חוזרת לזה. והנה, עוד מעט אני עוד בת-ישראל מן השורה.

"אז מה מושיקו. איך הייתה החופשה?"

"השתכרתי, אכלתי כמו חזיר, ישבתי מהבוקר עד הלילה בקזינו של הילטון". כך כולם תיארו את השבוע שחלף, ואני בכיתי מבפנים, לא מבינה את האבסורד, הטימטום, ההתעלמות מהיופי. הקזינו של הילטון? להשתכר ולאכול כמו חזיר?

אני זוכרת את הבחור ההוא בכיכר שראה אותי מצלמת את אלכס ליד השעון וצעק לי "למה אחותי למה, למה את צריכה את החרא הזה?!" וכשעניתי לו שבשביל לזכור את היופי של המקום, הוא צחק עליי, ולא רק על עצמו (כי נפל דווקא על מישהי שכן יודעת עברית).

וכששוב דרכנו בנמל התעופה של בן גוריון, היה את השלט הזה של אורנג' "כמה טוב לטוס לחו"ל, אך אין כמו לחזור הביתה", ואני חשבתי על האירוניה של המצב.

על זה שדווקא אני רוצה להישאר שם. ולא כי פה לא טוב לי, אלא כי אם להשוות, שם טוב הרבה יותר.

ותחשבו מה שתרצו, ותאשימו אותי ותגידו לי מה שבא לכם. אבל אין כמו בחו"ל ועבורי, לחזור הביתה זה דווקא לא כזה מיוחד.

התאהבתי בצ'כיה. אין מה לעשות. ואני מניחה שזה ישאר חלק ממני לעוד הרבה הרבה שנים.

off topic

אוואטר תלת-מימד אתמול.

סרט מדהים. בנתיים, לא אוסיף עוד לגביו.

 התמונה בפוסט צולמה על ידי. זכויות יוצרים וכאלו.