Elusive Thoughts That Are Becoming Faceless

חול קר כקרח בוער מכסה את כפות רגלי בעוד שיצורי קרקע אזוטוריים מלפפים את קצות אצבעותיי.

הירח המלא בוהק ומבעיר את הרקיע, וכוכבים מדריכים אותי במסע אל עבר ההרפתקה הנשכחת שבאופק הנידח.

אותו אופק עזוב ועצוב, מכיל מפתחות לדלתות ההנעלו ממזמן על ידי מגפת הפסיביות;

נראה כי יצורי האדם שכחו מנפלאותיו של אותו נוף -  כשנהיה כבר ממזמן לפנטזיה  טהורה של מטורללים חסרי בינה.

וכיום כולם כלואים במתחמים סגורים, בוהים בצגים נוצצים, יושבים על כורסאות מנטרלות ואוכלים אוכל מפאר של מזבלות.

כלום עטופים בבגדים זוהרים, נוהגים במכניות יוקרה מרהיבות וגרים בבניינים המגיעים אל עבר השמים הגוססים.

כולם מצופים בזהב... זהב כה חיוור וקר......