לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג-נובלה העברית הראשונה

אחרי הסיפור האחרון שהסתיים (ונמצא בארכיון, אפשר לעיין), סיפור חדש, קצת שונה,אבל מקווה שתאהבו. קריאה מהנה.

כינוי:  שוש חזן גרינברג

בת: 53

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2007

הקפה של דונה אנה - פרק 81


בימים שאחר כך זה היה כמו ירח דבש שמעולם לא היה להם. דין הפקיד את המשרד בידיו האמונות של אל, והוא וסוסאנה התעוררו כל בוקר ליום של שלווה, אהבה וחיוך, שדין לא ידע כמה שחסר לו. הדברים הקטנים – לאכול ארוחת בוקר יחד, לצאת לסייר במטעים, אפילו סתם לרבוץ על הדשא מאחורי הבית. לכל דבר היה טעם אחר כשסוסאנה היתה איתו, להתחלק איתו, להרגיש איתו, לנשום איתו. הוא הרגיש שהיה לו קל יותר לנשום כשהיא בסביבה, ולא הצליח לדמיין בכלל את הזמן שעבר בלעדיה. היא שאלה פעם אחת על סוניה, אבל דין פטר את השיחה ב"זה נגמר" וזו היתה הפעם האחרונה שדיברו על כך. העבר כבר לא היה קיים. רק ההווה המתוק, והעתיד המתוק עוד יותר. לא סתם הוא נפל מהשמים, הגורל הפיל אותו ליד סוסה, הילדה שעתידה להיות האישה שלו, והוא לא הולך להתווכח עם הגורל.

 

"לא יתכן, הלכתי רק לשעה, רק לשעה ארורה אחת!" המחשבה לא הפסיקה לפעום במוחו של דין, כשחזר מביקור בן שעה במשרד, וראה את הדלת פתוחה, שביל של הרס בסלון, כתם דם אחד , וסוסאנה שנעלמה. פשוט לא היתה שם. דין הסתובב בחמת זעם, מנסה לגלות מה ארע. הדאגה טרפה את ליבו. גם נקיפות המצפון. איך הוא עזב? איך הוא הניח את סוסאנה לבדה? את סוסה?

הטלפון צלצל. הוא לא ענה. הטלפון צלצל שוב ובחמת זעם הוא הרים את השפופרת. הקול המצמרר מהצד השני "שלום דין" שמע את מאורו קיין, וראה רק שחור מול העיניים. "מה עשית לה?" הוא שאג. "שום דבר..." קולו של קיין היה משועשע כשהוסיף את המילה "בנתיים".... "אני אהרוג אותך" דין רשף "אני לא חושב" אמר קיין "אחרי הכל, אתה הוא שעשית לי את התרגיל המלוכלך. ועכשיו אני רוצה יותר". "מה אתה רוצה?" " את מה שמגיע לי כמובן" אמר קיין "תרשום". "אני אזכור" דין פלט את המילים בקושי דרך שיניו הקפוצות. קיין דיבר באיטיות, מכתיב את הכתובת, ומה צריך להביא לשם "עכשיו אני רוצה ארבעים אחוזים מהמניות, ובלי תרגילים מלוכלכים. אם אראה משהו לא בסדר, אתה לא תראה יותר את האהובה היפיפיה שלנו". ציפורניו של דין חפרו בתוך  בשרו כשאיגרף את ידו.

"כמובן שתבוא לבד, ובלי משטרה" אמר מאורו קיין וניתק את השיחה.

"אל"? קולו של דין היה רועד כשהתקשר לאל. חבר יקר, הציע להצטרף מיד, אבל אין זמן. דין ניגש לכספת של הבית והוציא משם דפי מניות. הוא אפילו לא בדק כמה. אחר כך ניגש אל המכונית, התניע ונסע, כשהוא בקושי רואה לאן מבעד למסך הדמעות. אפו דלף והוא משך בו. זה לא יתכן. הכל היה כל כך יפה, ועכשיו זה? וסוסאנה, מה עובר עליה בידי המטורף הזה?

הוא זיהה את המבנה מרחוק – בית אריזה ישן ונטוש באמצע שום מקום. הכביש נראה בבירור ודין ידע שמאורו קיין בוודאי צופה בו מן החלון. הוא עצר את המכונית, יצא מתוכה, אוחז את התיק והתקדם לכיוון המבנה. האור נדלק בכניסה, מאיר אותו ומסנוור את עיניו. "יפה" הוא שמע את קולו של מאורו "סוף סוף אתה עושה מה שאומרים לך". דין אחז בתיק בחזקה כשצעק חזרה "איפה סוסאנה?". "אווווו" נשמע צחוקו של מאורו "אתה דואג לה? אל תדאג, היא פה , איתי, הכל בסדר." דין התקדם לעבר הדלת, פותח אותה והודף אותה פנימה. עיניו מצמצו בחשיכה ששררה שם. רגלו נתקלה בכמה בלוני גז שעמדו שם. "הכנס" הוא הרגיש אקדח ננעץ בגבו. לעזאזל, איפה סוסאנה. צרחה מבוהלת הוכיחה לו איפה היא . היא היתה קשורה לאחד מעמודי החדר, ודין פנה אינסטינקטיבית לכיוונה. "תן לי את זה"  הוא הרגיש משיכה בידו והתיק נחטף ממנו. סוסאנה צרחה שוב ודין כבר לא הרגיש את החבטה בעורפו, שגרמה לו להתמוטט על מקומו. הכל הפך שחור.

 

נכתב על ידי שוש חזן גרינברג , 11/2/2007 13:50  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הקפה של דונה אנה - פרק 80


"הוא בדרך" הפגישה נקבעה לשעת ערב מאוחרת. דין, אל, רואה החשבון ועורך הדין ישבו באחד מהמחסנים,  סביב שולחן ושתקו. הם שמעו את המכונית חונה בחוץ ואת הצעדים על החצץ. באור מנורת הניאון שבכניסה הם ראו את מאורו קיין נכנס בצעד בטוח. הוא ניגש אליהם, בלי ברכת שלום, בלי נימוסים וגינונים. הוא אפילו לא התיישב. "הבאתם"? היתה השאלה היחידה שלו. דין הנהן. "אפשר לראות?" עורך הדין הושיט תיקיה למאורו קיין, והוא פתח אותה, בוחן את התעודות שנמצאו בתוכה. "ומה איתך"? שאל עורך הדין. החיוך של מאורו קיין היה מזלזל כשפתח את התיק שלו וזרק מתוכו דף אחד. דין נטל את הדף והביט בו, בחילה עולה בו כשראה על מה קיין החתים את סוסאנה.  עורך הדין לקח את הדף מידו, שלף מצית והצית את הדף. כולם עקבו אחרי האש המאכלת את הדף. מאורו קיין קם ממקומו, אחז בתיקיה והכניס אותה לתיק שלו, סוגר ברעש את האבזמים. אחר כך פנה לכל היושבים גם יחד ב"נחמד לעשות איתכם עסקים". ויצא.

ארבעתם המשיכו לשבת בשקט, כשרואה החשבון הכה על השולחן באגרופו "אנחנו הרוסים" אמר. אל התבונן בו בשתיקה ואז הניח יד על כתפו. "אנחנו לא" אמר. אף אחד לא רצה לדעת על מה הוא מדבר.

 

מאורו קיין חלף בנהיגתו על פני שני גברים חסונים שעסקו בג'וגינג, ופנה לחנות ליד המלון שלו, כששני הגברים פרצו לפתע לכיוונו, אחד הפיל אותו, והשני חטף את התיק וברח. תוך שניות הם נעלמו. הם היו מקצוענים. מאורו קיין ההמום שלף את המכשיר הסלולרי וחייג למשטרה. "את המפקד עכשיו" הוא צרח לתוך השפופרת . "הוא לא נמצא" שמע את השוטרת בצד השני "אני הותקפתי" צעק מאורו קיין. "אין לי כרגע ניידות, אם תרצה בוא להגיש תלונה וניתן לך ניירות לביטוח". שמע את הקול המונוטוני. הוא כמעט ולא האמין למשמע אוזניו עד שהמחשבה חלפה בו – המשטרה יודעת . הם עושים לו בכוונה. זה מתוכנן, הכל מתוכנן. הוא ידע שאפשר לקנות את השוטרים בזול, זו ברזיל אחרי הכל. והם עשו לו תרגיל. זה היה כל כך מגוחך שהוא ירד על ברכיו וצחק, פשוט צחק בקול, שעון על המכונית הפתוחה שלו וצוחק בקול רם.

 

אל הניח את שפופרת הטלפון וסימן בהנד ראש לדין. "מפקד המשטרה מוסר שבוצע פשע, נגנב התיק של עורך הדין קיין, ואיתו המנייות שקיבל זה עתה".  דין נשם עמוקות. בברזיל כמו בברזיל – לא רק קיין יכול לתכמן את המשטרה.

עכשיו רק ללכת הביתה. לעזוב הכל וללכת הביתה, לחבק את סוסאנה, ולא לעזוב אותה לעולם.

בעצם, בעצם הוא יעצור רק בתחנה אחת בדרך.

דין עצר ליד חנות התכשיטים המקורית ובחר את טבעת היהלום הגדול ביותר שהיתה. נכון, זה אולי צעקני, אבל הוא יקנה לה את היקר ביותר, את הטוב ביותר, כל מה שכסף יכול לקנות, כל מה שהוא יכול לתת לה. היא לא תעלם לו יותר. הוא יעשה עבורה הכל. הוא אוהב אותה. וזה בטוח.

 

נכתב על ידי שוש חזן גרינברג , 8/2/2007 13:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הקפה של דונה אנה - פרק 79


אם היה חוטף אגרוף בבטן זה לא היה כואב כל כך. דין כמעט התקפל מכאב כשצנח על השטיח ליד סוסאנה. היא ישבה בברכים מורמות, ידיה כרוכות סביבן וראשה מושפל. "סוסאנה" הוא דיבר בעדינות "מה את מתכוונת שעשית את זה בשבילי"? . הוא לא יכל להבין. הוא עבר גהינום בגללה ועכשיו היא אומרת לו שזה היה בשבילו?

וכל מילה שהיא הצליחה למלמל רק תקעה את האגרוף עמוק יותר בבטן שלו. "אתה זוכר שנעצרת? בגלל הסיפור ההוא"? איך הוא יכול לשכוח. היא עזבה אותו מיד אחרי כן. "היית אמור להיות בכלא ושוחררת, אתה זוכר"? "אל תגידי לי" תסריט איום החל להצטייר במוחו "אל תגידי לי שלמאורו קיין יש איזה קשר לזה". "למאורו היו קשרים רבים" אמרה סוסאנה "הוא הבטיח לעזור והוא קיים". "מה נתת לו בתמורה"? שאל דין "מה לעזאזל הוא רצה?". היא לא ענתה והוא קם, מסתובב בחוסר מנוחה בחדר. הוא לא האמין למה שהוא שומע "המנוול" אמר והכה בידו על הקיר הסמוך.

"זה לא היה רק זה" היא המשיכה למרות שהוא לא היה בטוח שהוא רוצה לשמוע הלאה. "הוא דרש חוזה ביננו. הוא רצה שאתחייב להיות רק שלו. שאעזוב אותך ואעבור לחיות איתו". דין עצם את עיניו . זה לא יתכן, זה דמיוני. וסוסאנה? היא הקריבה את עצמה עבורו? למה? הוא היה מוכן לשבת בכלא ובלבד שלא יעברו שניהם את מה שעברו. "למה לא סיפרת לי?" היתה השאלה היחידה שעלתה בדעתו. אולי, אם היה יודע, אולי היה משנה משהו.

"לא יכלתי" היא ענתה בלחש. דין ניגש אליה והרים אותה בזרועותיו כאילו היתה הילדה הקטנה של פעם. היא השעינה את הראש על החזה שלו וויתרה על כל אחיזה, כמו בובת סמרטוטים. דין הניח אותה בעדינות על הספה שהיתה במרכז החדר, וכרע ברך לידה, מסדר את שערותיה ומסלק אותן מפניה. "סוסה" לחש שוב ושוב "סוסה". זה היה יותר מדי, כל ההתרחשות הזו היתה יותר מדי. לא היה לו מושג מה עושים הלאה. הוא רק ידע דבר אחד – היא לא תחזור למאורו, גם אם יצטרך לקשור אותה. היא לא תחזור לשם יותר.!

 

 

"סוסאנה" שיילה קפצה ממקומה ורצה לחבק את האורחת. "חזרת!". "לא בדיוק"  סוסאנה החלה להסביר אבל דין קיצר את הענין והוביל אותה במרפקה למשרד. "תקראי לעורך הדין בדחיפות" הוא מסר לשיילה בדרך.

"לא השתנה כלל" המשרד נראה אותו דבר כבר שנים וסוסאנה זכרה. הם נסעו ישירות משדה התעופה למשרד, ודין הניח את המזוודה של סוסאנה בפינת המשרד.

הכל לקח רק יום – מאותו הרגע שסוסאנה בכתה בזרועותיו בחדר המלון שלה, כבר לא היתה דרך חזרה. שניהם ידעו את זה.

הלילה שעבר עליהם היה ארוך אבל נראה קצר. לילה בו הם לא יכלו להניח אחד לשני, אפילו לא לדקה כדי לנשום. לילה בו עצרו את הנשיקות רק כדי לומר אחד לשני כמה שהתגעגעו, כמה שהחיסרון הציק כמו כתם על הנשמה, שכמה שמנסים להתעלם ממנו, להסתיר אותו, תמיד היה שם. ובבוקר, כשעקבו אחרי הזריחה הפריסאית האפרפרה צהובה, לקולות משאיות הלחם והחשמליות הראשונות, ההחלטה נפלה, ולא היתה שום בחירה אחרת. "גם אם אצטרך להרוג אותו" אמר דין "את לא חוזרת אליו".

אבל לא היה נראה לו שזה נחוץ. מאורו קיין רודף בצע. מאורו קיין רוצה מניות. אז שילך לעזאזל ויחנק עם הכסף.

דין ביקש מסוסאנה לצאת בזמן שדיבר עם עורכי הדין. הוא לא רצה שתרגיש אשמה שהיא גורמת לו להוצאות רבות כל כך. הוא גם לא רצה שתשמע את הצעקות שהוא ידע שיחטוף מעורכי הדין, ובצדק, על מהלכי ההתאבדות שהוא עומד לבצע. "השתגעת לגמרי" גם עורך הדין וגם רואה החשבון היו מאוחדים בדעתם. "ממש לא" אמר דין "אני מכיר את מאורו קיין, תתפלאו באיזה מהירות הוא יוותר על האהבה בשביל כמה דולרים".

אבל תשובתו של קיין הממה גם את הציפיות של דין. "הוא השתגע" אמר רואה החשבון כשראה את הדרישות של מאורו קיין "חמישית מהחברה? ".

דין הביט בו במבט רציני. "אני עכשיו הולך להקפיץ את סוסאנה לבית. אחר כך אחזור ונשב כולנו יחד. ". הוא לא רצה לשמוע יותר.  בדרך החוצה ראה את אל והזכיר לו להכנס גם הוא לישיבה . "זה נוגע גם לך" אמר דין. אל הנהן כשהם יצאו.

תחושה חדשה מילאה את ליבו של דין כשנסע אל הבית וסוסאנה לצידו. הוא כמעט פחד לקרוא לזה "אושר" אבל ידע שזה מאד קרוב לזה.

דין ווידא שסוסאנה מסודרת היטב בבית. "מה שחסר לך, תזמיני מחנויות" אמר, מודע לזה שרוב החפצים שלה נמצאים בדירה בסאן פאולו, והוא לא ירשה לה לחזור לשם בחיים.

"דין" היא חייכה אליו "אני לא מאמינה שאני כאן, לא חשבתי שזה יקרה". הוא חיבק את גזרתה "אני אוהב אותך" אמר "תמיד אהבתי".

 

נכתב על ידי שוש חזן גרינברג , 6/2/2007 13:52  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הקודם    לדף הבא
דפים:  

7,884
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , יצירתיות , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשוש חזן גרינברג אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שוש חזן גרינברג ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)