מביט אל מאחורי הכתף ורואה את חיי. השנה החדשה עוד לא הפציעה כאן, אך מעל ארץ מולדתי כבר חלפה. עברתי המון השנה. זאת הייתה שנה עשירה בחוויות ובהצלחות וגם בתובנות.

חתמתי על שנה ושלושה חודשים בקליפורניה ובפעם ראשונה בחיי התרחקתי מהמדינה שלי עפ"י חוזה.

אהבתי ומסירותי אל אשתי הוכיחו את עצמן למרות הנבואות, והפכנו לאחד חצי ערביה וחצי יהודי. 

ילדים נגמלו מחיתולים, וגם אני: היא אמנם מכנה אותי "מאסטר תינוקי" ואני מכנה אותה "איבר מאיבריי", אבל עזבתי אתר קהילתי שעוסק במיניות. אחרי 12 שנים של השתתפות הגעתי למסקנה שגסות רוח ושיפוטיות לא ניתן לשנות ושמקום בו הן שולטות לא יכול להוות לי בית.

האם את המדינה בה נצעק אלי בפומבי: "טרוריסט ציוני", ואל אשתי: "בגדת בעמך כאשר נישאת לו" ע"י אנשי שלום, אני יכול לכנות בית, איני יודע עדיין. אבל אני מאמין בה בכל לבי ולכן הקדשתי לה את חיי.

פתחתי בלוג בישרא ואפילו התחלתי לקרוא ולהגיב. ולמרות הניסיון המר, עד כה קיבלתי פידבקים מאוד חיוביים.

והכי חשוב: החתול שלנו, תותח, הבריא והסתגל לאווירה הקליפורנית בה ילדיי אינם נחשבים לחצי ערבים, אלא לבני אדם.