מאז חמישי לחודש שעבר עישנתי סיגריה אחת בלבד, כי הפסדתי בהתערבות. חבר אמר שניכנס בהם במלוא הכוח, ואני הבטחתי שנצליח לעשות את זה ללא נפגעים. כשבחמישי לחודש שעבר התייצבתי על הגבול, הבנתי שהפסדתי בהתערבות. דוללנו כתף אל כתף, כמו נטעים חלשים שאין טעם כי ישרדו. הידיעות מבחוץ דרשו הפסקות אש כי חיי פחות חשובים מחייהם של אויביי. כי להם הגיעה עזרה הומניטרית, ולי מגיע להיות מטרה נייחת לתחמושת אותה רכשו על חשבון חיי ילדיהם.

אני לא כועס, אין לי זכות לדעה פוליטית. אני שורד בין פגזים, ומאז הפסקתי לעשן לא ראיתי את פניה של אשתי. היום, בפעם ראשונה מזה חודש ימים, ניהלתי אתה שיחה אמיתית. היא בכתה וביקשה ממני להמשיך ולקרוא במכתבה שכתבה לי כאשר יצאתי מבין זרועותיה, ואני הבטחתי לה שתקבל את המכתב שכתבתי לה אם אמות. שניהם שמורים עמי עודם, ויישמרו גם אחרי שנפשי תתנתק מגופי.

עץ הדובדבן נתן פירות בגינה, רגבי אדמה זלגו מבין אצבעותיי כמו אגלי דמעותיה שחרשו בלחייה צלקות של צער והמתנה לגבר שיהיה לה בעל ואב ילדיה. הצמדתי את כפות ידיי אל פניי ואמרתי שמע ישראל, כי באדמתי בחרתי על פניה ואמשיך ואבחר.