שומקום

האמת שזה בלוג נורא ישן ואין לי כוח לשנות עיצוב או שם או משהו

רק לכתוב כאן מה אני מרגיש

אני עכשיו בצבא, והאמת חרא לי

ולא חרא במובן של "אוי איזה חרא זה צבא" אלא חרא בנפש

אני לא יכול יותר להשאר שם, אבל אמא שלי לא מוכנה לשמוע על לצאת מהצבא..

אני חוזר עכשיו ממסיבת הפתעה לאמא שלי וכבר הספקתי לריב איתה על הנושא הזה.. איזה כיף

אין דבר יותר נורא בשבילי מלקום בבוקר לצבא/בצבא ואין דרך להסביר למשפחה את זה

הם חושבים שזה סתם שביזות/דיכאון זמני אבל זה לא וכבר אין לי כוח להתווכח ולהסביר

אני רק רוצה לצאת משם

ולמרות שהגשתי בקשה למקום יותר טוב אבל יותר קשה, אני לא באמת מאמין שיהיה לי טוב שם

כי בסופו של דבר הצבא זה מה שגורם לי לכל הדיכאון הזה ולמרירות ולבכי (כן, לוחם בצהל בוכה כמו ילדה)

ואין לי כח לזה כבר

פשוט ויתרתי לעצמי ועל עצמי

נמאס לי