אז חזרתי.
כנראה שגם לא חסרתי להרבה.
אבל לא אכפת לי, כי אני נהנתי והיה לי כיף וכן לפעמים לא צריך אף אחד.
אין כמו לשמוע ספרדית כל היום.
אין כמו לראות מקומות חדשים.
אין כמו משפחה.
אין כמו לצחוק המון אחרי לילה בלי שינה.
אין כמו לצחוק על המלצרים שלא יודעים אנגלית בשיט.
אין כמו להכיר אנשים חדשים.
אין כמו טיסות שקטות מעל הים.
אין כמו לראות את העננים מתחת ואת השמיים מעל.
אין כמו טיולים עם המשפחה.
חבל זה היה האחרון..
בזמן שלא הייתי היו הרבה ימי הולדת אז לכל ילדי היומולדת!
מזל טוב!
פיצויים בהמשך.
מתחשק לי לספר משו מהטיסה.
הזוי לגמרי. אני הייתי בטוחה שלארץ אני כבר לא יחזור.
אז ככה,
הטיסה שלנו חזרה לארץ הייתה בשעה 2:10.
בסדר הכל סבבה לגמרי עולים למטוס וכאלה.
המטוס ממריא והמזג אוויר בחוץ כזה גשום ברקים וכאלה..
כל המטוס מתנדנד ואני ואחותי (שנלחצות מכל דבר..) נכנסו ללחץ והיינו בטחות שהמטוס הולך להתפרק משו בנוסח אבודים.
אוקי אחרי איזה חצי שעה של המראה שבה כ'כ ניסיתי להרדם הטייס כיבה את השלט של החגורות בטיחות ואחד הנוסעים שהיה בערך חמש שורות לפני עומד ופתאום אני רואה את העיניים שלו מתגלגלות והוא נופל על הרצפה. כולם קראו לדיילים וזה היה כ'כ מלחיץ! איזה חמש דקות אחרי זה ילד הקיא (מזל שזה לא היה ליידי..) אבל בסוף.. חוץ מכמה כיסי אוויר הטיסה הייתה בסדר. העיקר שעכשיו אני בבית.
או כמו שכתוב בשדה התעופה:
"ברצלונה סקסית.. אבל אין כמו בבית"
ובאמת אין כמו בבית וכמה שכיף לסוע, כיף גם לחזור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
