ביסלי

ב"ה

בלי להזכיר במילה את הישיבה, שהיום נפרדתי ממנה אחרי שש שנים, ואני לא חושב שיש עוד מקום שהשפיע עלי בצורה כל כך משמעותית כמו הישיבה..

אבל כמו שאמרתי - בלי להזכיר אותה...

מחר אני מתחיל בע"ה ללמוד בטכניון. ביורפואה. או ליתר דיוק הנדסה ביורפואית.

למען האמת, הלימודים אמורים להתחיל אחרי סוכות - באוקטובר, אבל מאור - שהשנה פשוט כורע תחת הנטל והלחץ - שכנע אותי שאני פשוט מוכרח להתחיל כבר עכשיו, אחרת לא אשרוד.. ובגלל הרצון שלי להשאר שפוי אני מתחיל ללמוד עכשיו, בקיץ, את הקורס הנורא והמאיים "חדו"א 1 ת". אומרים שזה הקורס הכי קשה בטכניון, מעין קורס סינון שכזה. בהתחשב בעובדה שלא עשיתי בגרות בפיסיקה - מה שאומר שאצטרך להשלים פערים רציניים, ובהתחשב בעובדה שציון חלק האנגלית בפסיכומטרי שלי לא בדיוק מרקיע שחקים, מה שאומר שאצטרך שני קורסים באנגלית - החלטתי ששווה למכור כליה ולשלם את המחיר כדי ללמוד בסמסטר הקיץ הזה.

אחרי ההחלטה דיברתי עם עוד כמה סטודנטים בהווה-עבר, שלא הבינו למה אני עושה את זה לעצמי, וממילא יש לי ארבע שנים ללמוד - אז למה לא לנוח קצת לפני? ויש צדק במה שהם אומרים, ועדיין.. גם האמת שיש לי כבר את הרצון הזה להתחיל כבר ללמוד.. אחרי שכבר לפני בערך חצי שנה התגבשה סופית ההחלטה הזו בראש - ללמוד ביורפואה - מאז רק גובר הרצון כבר להתחיל עם זה.

ופתאום זה בא. אחרי לחץ מטורף (שעדיין לא נגמר) בחודשיים האחרונים, פתאום זה הגיע. כל החודשיים האחרונים אני אומר לעצמי שיש עוד זמן, יש עוד זמן להכין את עצמי קצת לפני הקורס, ויש זמן לקנות ציוד, ויש זמן לזה ולזה ולזה. ופתאום הגיע הרגע. קצת קשה לעכל. מחר יום ראשון באקדמיה.

אז הנה מתחילה דרך חדשה, הדרך אל התואר. ואני מקווה שיילך בקלות.

בהצלחה לנו.

זאב.