יואו
התגעגעתי לזה
לעצמי
זה נוראי
איך זה עובר בקיצוניות כזאת
ולפי כלום.
משתנה לפי מצברוח
לפי ימים
לפי שטויות.
מתי אני אוכל להתייחס לעצמי בצורה רציונלית ולשפוט את עצמי על סמך עובדות מציאותיות ולא על סמך קיבעונות מחשבתיים.
אחרי המתכונת בתאטרון פגשתי את עינב בת"א.
אצל איל בפלנט (מה הסיפור עם חתול הקסם)
הילדה עשתה גוונים כחולים בשיער ויצא לה מאמם
אני הסתפרתי
כי החלטתי שהשיער שלי שרוף אחושילינג ואיבד כל צורה
אז הסתפרתי
ויצא קצת מוזר
מידי פעם אני מתה על זה
ומידי פעם אני נראית לעצמי כאפה רצח.
נתרגל.
במספרה היה הזוי וסטוי כתמיד
היו שם 3 הומואים.וואו
הם דיברו בלשון נקבה אחד אל השני
ודיברו על זה שהם יוצאים מהבית בשמלות ערב ולובשים חוטיני אדום
אבסורדי.
ובנוסף,קניתי שמלה
ואתם אומרים "תימי,שמלה?!"
ואני אומרת "תימי,שמלה."
קיץ
ואין יותר ילדונת פריקונת
אני כן שומרת על דברים שהם שלי
ודברים משתנים מיום ליום
אבל לא עוד הכנסת עצמי ללייבל.
לא עוד פסילת דברים אם הם נחשבים כדבר שאחרים לא יצפו ממני
השמלה שלי די מאממת
ובאופן כללי
יש לי מאין מצברוח טוב.
שכזה.
למען השם
יש לי אבק על המקלדת מהריסת הבית הנוראית שמתרחשת כאן.
בבקשה שהחודש הזה יעבור כבר ואני אהיה בחדר החדש שלי למעלה
כולם מוזמנים לעשות קססות
סתם כתבתי את זה רק כי עינב מתעצבנת על המילה הזאת.
אבל תכלס,כולם יודעים שהולכים לפתוח נרגילה ולהתנחל במרפסת שלי
אעלקקקקקקק
איזה שלמות.
"פעם שעברה לא נתת לי את הטלפון שלך"
"וואלה...כנראה שלא"
בלה בלה בלה
"הטלפון!"
"אה סבבה"
"באיזה שם שמרת?"
"תחפש לבד:] ביי"
ניב המצונן הוא האוחצ' האהוב עלי.
קיצר,פאקינג סוף הפוסט..לילה טוב קושקושים
תימייייייייייייייייייייי D:
(המאממת!!!)
(ככל שאומרים יותר ככה מאמינים יותר. חחחח)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
