(1) מאושר הוא השמח בחלקו
(2) האדם תמיד ישאף ליותר
מ-(2) => (3) האדם אף פעם לא יהיה שמח בחלקו
מ-(1) ו-(3) => האדם אף פעם לא יהיה מאושר
מ.ש.ל
האם באמת לכך נולדנו? לחיות חיים בלי להיות מאושרים באמת אף פעם. תמיד לשאוף לאושר ואף פעם לא להגיע אליו, כי בלתי אפשרי להגיע אליו?
האם לא ניתן להגיע לאושר אמיתי ויציב אלא רק לאושר זמני? כי הרי לא לאורך זמן נוכל לחיות בלי שאיפות ורצון להתקדם ולהתפתח, וברגע שיש לנו שאיפות, משמע אנו לא מרוצים מהמצב הקיים, אלא שואפים ליותר. והאם החיים בלי השאיפות הם הם החיים בעלי האושר האמיתי? המצב לא נראה ככה, הרי אלו חיים ריקים ממשמעות ורצונות, נראה כי זה מצב של ריקנות, ובכלל לא מצב האושר שאנו חולמים עליו ורוצים בקיומו.
אז איך מיישבים את כל הסתירות האלה? ואיפה נמצא האושר הזה שכולם מחפשים?
"אפילו כשאתה מגיע למשהו שחלמת עליו רבות ומאוד התאמצת כדי להשיגו, אז כשאתה בסוף משיג אותו אתה בכלל לא מבסוט מההישג וישר חושב על ההישג הבא, על החלום הבא. אתה אפילו לא נעצר לשנייה, לעמוד לרגע, להתרווח, לטפוח לעצמך על השכם על שהשגת משהו שכל כך רצית וכל כך התאמצת בשבילו. פתאום זה נראה קטן, כלום, אפס אפסים. ברגע שהשגת את זה, זה מאבד את המשמעות בשבילך, ואתה מחפש מיד את האתגר הבא. אתה אפילו שוכח שהשגת את כל מה שכל כך רצית בהתחלה, כי במהלך השגת המטרה, ככל שאתה מתקרב אליה, אתה כבר מציב לך מטרות חדשות, יותר רחוקות. אתה כבר רואה את המטרות האחרות שעומדות מעבר למטרה זו, מטרות ושאיפות גדולות יותר, ואז כשאתה מגיע לזה אז בעצם לא הגשמת כלום כי אתה כבר רוצה משהו מעבר לזה. וכשאתה בדרך להשיג את המשהו שמעבר לזה, אז כשאתה מרגיש שאתה מתקרב לזה אתה כבר רוצה משהו שמעבר למעבר הזה. ואז כשאתה מגיע למעבר מעבר בעצם לא הגעת למה שרצית וכך אתה כל הזמן רץ אחרי הזנב של עצמך, אך עם זאת בטוח שאתה הרבה יותר חכם מהכלב שלך.
כיוון שטבע האדם לרצות יותר, אז לא משנה כמה האדם יתקדם וישיג בחייו, תמיד הוא ירצה יותר באותו הפרש, כך שהפער לעולם ישאר קבוע. תמיד ישאר פער קבוע, שלא יצטמצם לעולם, לא משנה עד כמה יתקדם ויצליח, בין המצב בו האדם נמצא עכשיו למצב בו ירצה להיות.
ואם לעולם לא נרגיש שמימשנו את עצמנו, למה בכלל להתחיל לרדוף אחרי כל זה?
למה להכנס לכל המרוץ המטורף הזה, שאין סיכוי שנצא ממנו מסופקים?
ואני רואה את הבדווים בסיני, את הדייגים בג'אזר א זרקה, את האנשים בהודו. מבחינת הראייה שלנו אין להם כלום בחיים. אבל הם מאושרים הרבה יותר מאיתנו, כי הם לא צריכים את כל זה! הם לא רוצים את כל זה - הם נהנים מהדברים הקטנים, האמיתיים, הכנים. לפעמים אף נראה כאילו אין להם בכלל מטרות בחיים, הם רק חיים ונהנים מהדרך...
דברים שברורים מאליהם לא מושכים אותנו, אין בהם אתגר, אז אנו מחפשים יותר. ויותר. ויותר"
- חוכמת הבייגלה/ אילן הייטנר
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
