(כורע אני לפנייך, גבירה,
על חסדים קטנים-גדולים
על פאב חשוך בשדרה
על תור בכניסה לקרחון
על שיחה בלי קול
מודה אני לך
על אלכוהול)

ולהקת שחפים שלא תהיה פה לעולם
כי רחקנו מאוד מהים
ושפתינו אינן מלוחות
ורגלינו חצי יחפות
זה הזמן להביט סביב
על פחי הזבל שמעטרים את תל אביב
ולהרכין ראש
ולומר סליחה, גבירה,
לא לנו חטא היוהרה.

ולהקת כנרים שלא תנגן פה מחר
כי הלילה נגמר ואין כוסות של בירה על הבאר
ולא נגעתי ביד שלך
גם לא דרך המעיל,
וחלקנו רעלים רק פעם אחת
ושתינו כמו במדבר
את הויסקי שקנינו
ואת זה שנשבר.

כן, היא קוראת לי להכיר תודה
וזה לא מובן מאליו,
והוא כמעט ברח,
שתדע.