הבועה שהתנפצה

נכון שזה כבר עבר,וסלחתי והכל,

אבל עדיין יש מועקה כזאת בפנים..

אפילו לא עצב..מין הירתעות כזאת ממנו.

אני יודעת שאני לא בן האדם הנכון להוות את הדוגמא להתנהגות המושלמת,

ואסור לי להעביר ביקורת על בן אדם שעשה דברים שגם אני עשיתי קודם,

אבל כשעושים את זה לך מבינים כמה זה פוגע..

בתכלס בהתחלה אפילו לא נפגעתי,אלא התעצבנתי.

ועכשיו אני גם עצבנית על עצמי,שנתתי לזה לעבור סתם ככה.

אכן נתתי,

אבל עולה בי השאלה אם אני אוכל להמשיך ככה-להתעלם מזה,להתנהג כאילו שום דבר לא קרה.

עולה בי הספק.

מה שהכי מעצבן זה שיותר ויותר אנשים מגלים על זה,ואני מרגישה יותר ויותר פתאטית!

מי שכן יודע על זה,אנשים תפסיקו לפתוח תפה תעשו טובה,או שיסגרו לכם אותו בכח.

תמונות נוסטלגיה:[לפני שנה-שנתיים-3....]

מספיק נוסטלגיה להיום..