קוראת את כולכם כאן כל אחד בתורו ,ההכנות לביה"ס ,הילקוטים האוכל ...
כמעט 16 מלאו לנער שלי וגם הוא הולך לביהס,עליו אכתוב בעוד ימים ספורים אין ספק שמגיע לו פוסט,
בעוד ימים ספורים נחגוג לו 16 .
אני כאן ובשעת לילה מאוחרת זו מחייכת לזיכרון ילדות שהותיר בי אבא בתקופות שכאלו כשהילקוטים מוכנים
לשנת לימודים חדשה.
ארבעה ילדים אנחנו ,אחותי הגדולה גדולה ממני בהפרש של שנתיים והקטנה קטנה ממני בשנה ו3 והכי קטן
היה אחי שהיה קטן ממני ב3 שנים בערך.
אני ...ילדת סנדביץ.
כבת 12 הייתי ,הילקוט עליי ,אני יורדת במדרגות עם אחיותיי ואחי ,קומה רביעית גרנו אז. אנחנו מגיעים לשער הבנין
והוא, אבא שיחיה ,צורח לנו מהמרפסת:
"ילדים , תחזרו מהר ,לעזאזל הלימודים ! "
עד היום אני לא יכולה לשכוח את זה ,עד היום אני צוחקת למחשבה על אותו היום בכל שנה. הסתובבנו כל הארבעה וצחקנו ...איזה אבא מטורף יש לנו מלמלנו.."איזה בושות הוא עושה לנו"...
השכנה מקומה שניה הרימה את הראש ובמבטא האשכנזי שלה שאלה אותו :"יעקב הכל בסדר? "
והוא מתגלגל מצחוק ומשיב לה : "הם כל כך רציניים רציתי לגרום להם לחייך מהבוקר".....
האיש המדהים הזה ליווה אותנו לכל אורך הדרך עם השעורים עם אספות ההורים עם ליטופים וגם עם הפליקים על הישבן
(בזמנו היה מותר) ואיך שהוא שרררררררררר ,את זה ירשתי ממנו .
חתיכה מתוקה מחיי הבאתי לכאן היום ....
כמה שאני אוהבת אותך אבא שלי...
שנת לימודים פוריה לכל ילדי בית ישראל עם המון סבלנות ואהבה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
