שברירית

השכמתי בוקר של יום שלישי ב04.00 הכנתי להם שתיה חמה לדרך ,כבר מהלילה. הסנדביצים היו מוכנים עם עוגה,

הבגדים היו ארוזים ונשארה רק השמיכה שתעטוף אותם בלילה ...יחד.

הם מעולם לא יצאו יחד לשום מקום לבד והנסיעה הזו קיוויתי עמוק בפנים שתעשה להם משהו ,שתחבר אותם יחד

כי זה מה שהבן היה צריך ,שלא לדבר על האב.

הם כל כך דומים השניים האלו גם ביופיים ולא פחות באופי שלהם ,האופי הבולט ביותר של שניהם מתבטא בחוסר סבלנות  נוראי הייתי אומרת ,חסרי מנוחה ויחד עם זאת כל כך טובי לב .

חיבקתי את הבן ונשקתי לו, האב התקרב לנשיקה." תחזיר לי אותו בשלום"... הוא חייך והלך....

בערב מודיעה לי קרן שהיא לא יוצאת כמתוכן הביתה אלא רק למוחורת היום .

לבד ....

לבד......

לבד........

שקט ועוד שקט ועוד שקט....רק אני וסם (הכלב).

שיחה עם האריה אחר הצהריים אני חושבת שזו היתה אחת השיחות הכי ארוכות שלנו שנמשכה ...ונמשכה

ועשתה לי כל כך נהדר בתוך הנשמה...הייתי זקוקה לו ...

בשעה 22.00 בלילה הרגשתי את העייפות מחלחלת לאט לאט למרות הפצרותיו של חבר מהמסינגר להמשיך לקשקש איתו

פרשתי באלגנטיות למיטה , לראשונה מזה הרבה זמן חדר השינה היה כל כך מלא באויר ,נרדמתי כמו תינוקת.

חשפן לא הזמנתי לי, לא ביחד עם קרן אור שלי ולא בלעדיה אבל את השקט הזמנתי והוא היה כל כך ממלא...

האיש שאיתי דאג לצלצל כמה פעמים ביום במהלך היומיים וחלילה היה אם התעקבתי במענה נדמה היה שהוא מנסה

לנהל את חיי בשלט רחוק מאילת ..בעעעעעעע חשבתי אבל זה גם גרם לי לחייך בסלחנות...

יצאתי עם "לילוש" פינקתי אותה נהננו יחד מאוד ,חייכתי אליה כשזרקה לי את המשפט:"אמא נראה לי שאם היינו לבד היינו

מסתדרות נהדר "...

"אני יודעת ",השבתי לה ,

"מעדיפה שתפרסי כנפיים אהובה ותמצאי את הזיווג שלך ,בקן משלך"...

כשחזרנו מבילוי זרקתי לעברה: "אויי קרן כמה שהתגעגעתיייייייי,

"למי?" היא שואלת אותי,

"למכונית שליייייייי".....

קרן שלי צחקה מהבטן .

הם חזרו ,עם המון אנרגיות חיוביות.

 הבן חזר מאוד מאושר, מאוד מחובר לאביו כפי שמעולם לא היה ותודה לאל על כך ותודה לאל על העקשנות שלי לעיתים ,

האבא ,הוא חיבק (לראשונה מזה הרבה זמן שהוא יוזם חיבוק) הוא חזר "מתודלק" ...

"חצי שעה שהוא חוזר לסורו "...מלמלתי לקרן .

טעיתי ...חצי יום.

ושוב חסר לי האויר ...