הכרחתי עצמי להתיישב כאן עם סיבה וללא סיבה מה שיצא יצא ....
קורס חדש נפתח אתמול :"חשיבה יצירתית". מוכר כגמול השתלמות ואת האמת זו סיבה למסיבה
להיות עוד טיפה מחוץ לבית ,הפינה שאני כל כך אוהבת כל השנים מוצאת אותה מחניקה נורא .
התלבטתי בבוקר אם לצלצל לחזי שלי ומשהו בי אמר לי שהדבר הכי נכון לעשותו הוא פשוט רק להרים
את הששפורפרת ולומר בוקר טוב ,רק כדי להיות רגועה ..ולהמשיך את עמל יומי.
"רציתי לשמוע אותך אתמול ,נורא הייתי זקוק לך"....הוא אומר לי ,
"אז למה לא עשית את זה? ,שאלתי.
"הייתי חנוק נורא"...
שיחה שהיתה אמורה להסתיים בדקותיים נמשכה כל זמן שהוא רק היה זקוק והוא היה זקוק ..לי.
יש ימים שהייתי רוצה שהכל היה נראה אחרת עם חזי כל כך מרגישה שאני מעניקה לו מעט לעומת כל האהבה
הזאת שאני מקבלת ממנו ולמרות שהוא טוען אחרת..."בלעדייך אני לא יודע אם הייתי מחזיק מעמד "...כל כך הרבה הוא
עובר האיש המדהים הזה שלי.
הריקנות מחלחלת לאט לאט לאחרונה. לעיתים נדמה שנגמר לי הרגש, נגמר האויר, שמשהו בי מת .
תקופה קשה נורא ,תקופה שמרגישה שהבלתי נמנע ,שמה שחששתי ממנו ונאבקתי בו בכל כוחי כ-3 שנים ממהר
להגיע בצעדי ענק ופשוט מאיים להתפוצץ...ואין בי הכוח ולא נותר בי האומץ להתמודד מולו והרצון שואף לאפס ורק אני ,
רק רונית כאן, כל כך חסרת אונים,לבד/ לא לבד.
לא יודעת אם זה הזמן ..לשחרר ,לשחרר בבת אחת את כל החבלים שחונקים אותי ופשוט לרוץ הלאה כי אני היא זו שמורגלת לרוץ
להוביל קדימה ולדחוף ולדחוף עד שלא נותר בי כוח , מסרבת בכל כוחי ליפול כי זו לא אני שנופלת ,כי זו אני שמועדת וקמה
ואחר רצה...
"נחום תקום" הוא מכנה אותי כל השנים חזי היקר והוא שכל כך יודע את נפשי בכל שלב בחיי...
בעבודה משתדלת לתת תפוקה כרגיל למרות שלעיתים אני בתחושה שהמנהלת שלי בוחנת את גבול הסבלנות שלי ,
מחייכת כל הזמן כי זו אני, צוחקת גם לעיתים למרות שיודעת שבסוף הדמעה מתגלגלת על הלחי אם זה בנסיעה חזרה הביתה
בכריזמה שלי, אם זה על הכר ,או לפעמים בתום שיחה עם האריה....
וחיבוק נעשה מצרך כל כך יקר לאחרונה כל כך יקר שלא ניתן לרכוש אותו אלא אם כן הוא נעשה בוירטואליה ....או בפון .
עולם מכוער הוא העולם שבחרתי בו לעת עתה ...
למחוק / לא למחוק....
פורסם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
