שברירית

אני כאן ואני עדיין לא הולכת מבטיחה לך צ'ינו היקר.

יום וחצי לקראת סיום חג החנוכה ואני לא יכולה שלא לכתוב על נס קטן/ גדול שלי לפני כ17 שנים.

ערב חג החנוכה ,נר הראשון , גרנו בדירת חדר וסלון הבית קטנטן הכיל 3 נפשות ,האהבה היתה בכל פינה ,

למרות הקושי בלהתקיים ,ב"לגמור" את החודש רוצים בעוד ילד .

נשמעה דפיקה בדלת .

הן נעמדו בפתח הבית ,שתי גברות קשישות מביטות בנו ,

"שלום, שמענו שאתם רוצים למכור את הבית , כמה אתם רוצים עבורו?"

הבטנו זה בזו אני והאיש שאיתי לא מאמינים למשמע אוזנינו ,הרי לא שמנו שום שלט מכירה לבית (כי לא העזנו,

המחשבה על עוד הלוואה לא באה בחשבון) 

"מי שלח אותכן?" שואל האיש שאיתי,

"את האמת ..באנו על דעת עצמינו ", אומרת אחת מהן.

"האזור מוצא חן בעיננו ואנחנו זקוקים לדירה קטנה אבל עם פינוי של חודש וחצי " ,אומרת השניה. 

"בסדר, תנו לנו כמה ימים כדי שננסה למצוא דירה שתתפנה גם בזמן קצר , תחזרו אלינו בעוד 3-4 ימים וניתן לכן תשובה",

תוך יומיים נמצאה דירת 3 חדרים. נדרש פנס כדי לראות אותה  משום שבעל הדירה לא שילם את החשמל עבורה .

גשם זלעפות ירד באותו היום ולמרות הגשם...

 "אנחנו הולכים לראות אותה !", אמרתי לאיש שאיתי ,"הגשם מביא ברכה , אתה תראה שיצליח לנו".

את שתי הנשים הקשישות מעולם לא ראינו ,את הדירה קנה מאיתנו אבא של חבר לעבודה של האיש שאיתי ,בערך כשבועיים

אחרי הביקור של השתיים ,

אושרה לנו הלוואה של 25,000 שקל למשך כ-30 שנה (זה נשמע מצחיק אני יודעת) תוך חודש וחצי מכרנו וקנינו את הדירה

הנוכחית ו...באותו היום שהצצנו בדירה  עם הפנס גילינו שאנחנו בהריון .

עוד חתיכה מחיי הבאתי לכאן היום ,אחת היפות.

וכעת מעט עדכון לקורות אותי לאחרונה :

לפני כשבועיים הכרתי את אודיה ,אודיה גרמה לי להבין עד כמה אני שברירית ועד כמה נכון היה להגיע אליה למעט סדר

בתוך הנפש הכל כך פצועה שבי .הפגישות איתה מאוד קשות לי אבל יחד עם זאת משהו בי אומר שהגיע הזמן

לשחרר את המטען ...

פגישה נוספת אחרי תקופה דיי ארוכה עם חזי שלי בנמל יפו העתיקה ריגשה אותי ויחד עם זאת גרמה לי להבין סוף סוף

עד כמה אני ראויה להרבה יותר מהקיים ,האיש הזה תמיד ידע לנער ולזעזע אותי גם יחד .

 הוא פינק וחיבק  ו....ליבי כל כך כאב למחשבה עד כמה הזדקן האיש היקר הזה שלי .

המחשבה על כך שאי פעם הוא ילך לי גורמת לעיתים לדמעות ,האיש הזה ...כל כך הרבה אהבה יודע להעניק לי בכל השנים .

ו.....בים של דמעות סיימתי את השבוע משום שנאלצתי לעשות משהו שמכאיב לי מאוד.

(הם לא נותנים לי מנוח 3 הנפשות בבית ....עשרים אלף פעם קוראים לי בשם כאילו שאני לא יודעת שקוראים לי...רונית)

הרבה אור בחיי כולכם יקיריי שלי ,

חג חנוכה שמח.