שברירית

שוב מביטה בי אודיה, עיניים משגעות יש לה כמו הכחול של הים שאני כל כך אוהבת ...זו הסיבה שאני מוצאת עצמי כל כך חשופה לפניה ?

כל כך מדברת בשצף קצף כאילו ו....צריך להספיק כמה שיותר...

במפגש של לפני האחרון נשאלתי:

"מי זו רונית"?

"לא יודעת...היא בלתי נראית  כעת ", השבתי.

המשכתי לגולל חתיכות כל כך גדולות מחיי הדמעות זלגו מעצמן.

 כשיצאתי מחדרה של אודיה נתבשרתי שגיסתי עברה ניתוח מאוד קשה

 ב"אסותא" בתל אביב(באותו מקום שנותחתי בפעמים הראשונות את הניתוחים הקשים ההם) ,

"שנלך היום או מחר?", שאל האיש שאיתי , אני שלא אוהבת לדחות דברים הרגשתי בצורך עז להגיע אליה מידית אבל הרגליים כל כך לא רצו להגיע שוב למקום ההוא מצאתי עצמי דומעת כל הדרך אליה כשמידי פעם אני נשאלת :"לחזור", שאני אלך לבד מחר?

"אני חייבת לעשות את זה" ,השבתי לו,

"זה עבורי ועבורה",

בחזרה נרגעתי,חזרתי בתחושה של...סגרתי מעגל סוף סוף, כשנכנסתי מאוחר יותר למיטה שוב בכיתי והפעם דאגתי לכך שהאיש שאיתי ישתוק ואני אדבר ואדבר ואדבר....

זה היה קשה לו ולא לי הפעם, משום שאחת ולתמיד דברים שהיו צריכים להאמר מזמן נאמרו ,משום שהוא תמיד ידע לצעוק את הדברים ואני דרכי היתה לשתוק אותם ,לאט לאט היא התחילה...

פשוט לצאת החוצה,רונית ,

רונית הלביאה כפי שקורא לה חומות , כפי שקורא לה רון .

לפני יומיים נפגשנו שוב אודיה ואני :"את נראית נהדר רונית" , חייכתי אלייה ,

"אני מרגישה נהדר ,דברים משתנים ",

בתום הפגישה נשאלתי שוב :"מי זו רונית?,

רונית : אישה של לתת

 לעזור לתמוך...

 מתקשה לקבל,

 אוהבת מאוד אוהבת,

עצמאית ,

רגועה

רעשנית

אשששש

אוהבת מאוד לשיר

ו......דיי להיום  הפגישה הבאה בעוד שבוע .

אודיה אוהבת את השינוי ,רונית מתה על השינוי ,הוא נותן בה תחושת שחרור ,הסביבה מפרגנת ,היא מוצאת עצמה מחוזרת ,

אבל החשש עדיין חבוי עמוק בפנים .

גנבתי לי שעה של שקט ,בחרתי להיות בה כאן כעת .

אוהבת, הלביאה.