שברירית

משוגעת עליו צופה בו, מידי פעם המצלמה מתמקדת עליו בטלויזיה ולגמריי במקרה .הוא הלך לעודד את אליצור רמלה והנה שנה שישית אליפות.

מידי פעם רואה, אותו זורקת את המילה "כפרוני שלי", מחייכת . 

הבית ריק, שקט ,האיש עובד ,בעוד כשעתיים יחזור מעמל יומו , לילוש בבסיס ציינתי שקבלה תעודת הצטיינות? גרמה לי להסתובב כמו טווס נפוח למשך שבוע ימים,

ונוני שלי חוגג שוב את חג העצמאות עם זיקוקי דינור לרגל זכיית הבנות באליפות כדורסל של רמלה.

צו ראשון הגיע לפני כחודש והתרגשות מהולה עם התכווצות חזקה בקיבה ,הוא נשאר שנתיים בגן חובה ולכן הוא עדיין בכיתה י' צריך לדחות את הצו

לעוד שנה והוא בשלו ...."לא רוצה להמשיך עוד שנה בבית הספר !" בכל שנה אני שומעת את אותו דיסק וכמו בכל שנה אני אומרת:"תסיים את השנה הזו ויהיה בסדר",

הקושי בלימודים גדול למרות העזרה שהוא מקבל ,אני לא מפסיקה להאמין ביכולות של האפרוח המגודל הזה הדסלקציה אובחנה כקשה אבל אני קרציה לא מוותרת.

לילוש סיימה את הסדיר החתימו אותה על עוד 4 חודשים וכנראה שתמשיך הלאה ואני רונית ממשיכה בשלב זה עדיין לפנטז על הגיטרה שמריחה לי יותר ויותר טוב לאחרונה.

חייבת חייבת חייבת להפיג את השקט הזה ,מאז הלך לעולמו סם (הכלב) אני מוצאת את עצמי המון לבד תחושה של חסרון איומה חסרות הנביחות במיוחד של יום העצמאות

סם היה "אלרגי " לזיקוקי דינור , היה נכנס לחרדה איומה עד שהיה מקבל אקמולי בתוספת של חיבוקים וחיזוקים היה נרגע...היה צווח ונובח ללא סוף עד שהיה כמעט וקורע את

עור התוף שלנו הנביחות שהיו אז למטרד חסרות לנו .

מה עוד....

אילת, זה מתקרב , החופש קורה לי ו.....עוד זיקוקי דינור ברקע והכל לכבוד אליצור רמלה..