שברירית

לא בא לי להתחיל ב...איך היה באילת משאירה את זה לסוף.

הוא גבה קומה משהו כמו 1.90 בערך, עיניו כחולות כמו הים, שיערו ארוך עד הכתפיים מתקרזל למטה בלונדי,

ויש לו זקן, רוקיסט אמיתי הייתי אומרת.

אזרתי אומץ , קפיצה קטנה לקונסבטוריום הערוני , אחיזה ביד , לחיצה על האקורדים ,פריטה במיתרים

ו...

"בואי בשבוע הבא !"

יצאתי מחוייכת מהחדר לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי כל כך נרגשת ,

"ב20.00 בערב בכל יום רביעי לא יהיה לך קשה בסוף היום ללמד אותי?",אני שואלת.

"זה בסדר אני רגיל ".

בעוד כ12 שעות ,בצהריים הולכים לקנות את הגיטרה הראשונה שלי .

אני בטוחה שאתה מחייך רון  ,סוף סוף עשיתי את זה, כל כך הרבה האצת בי חבר יקר  והנה הגיע הרגע .

השינוי מגיע לאט לאט אבל הוא מגיע ואני אוהבת אותו אוהבת את הלביאה , אכן לביאה.

ןכעת לאילת (על רגל אחת כי אני בהחלט כבר מעולפת בשעה זו של הלילה)

שבת בצהריים מכינה את עצמי לטיסה דרומה לאילת ,כל כך ציפיתי לחופש הזה , החלטתי ויהי מה שאני נהנית

מנטרלת את עצמי מכל העולם, מסננת ,למרות שאני לא נוהגת לעשות את זה .

הגענו לאילת. האויר היה חם אבל לא מחניק כמו כאן במרכז, הבילוי השתלב יפה עם ההרצאות שבטוח כבר קראתם עליהם אצל סופי ,זה היה מרתק באופן מיוחד כך שהרגשנו שחבל היה לפספס אפילו אחת מן ההרצאות,

אני מניחה שגם לי וגם לסופי ההרצאות נתנו המון חומר למחשבה וליישום .

שהייה של שלושת רבעי שעה ליד הים לבד עשתה לי נהדר בתוך הנשמה ,זו היתה תחושה של נקיון של הראש .

זו הייתי אני, הים ורחש הגלים .

באילת הרשיתי לעצמי להתלבש באופן שאולי רק בבית אני נוהגת לעשות את זה ו...לראשונה מזה המון שנים הרשיתי לעצמי לקנות כובע ולחבוש אותו "את נראית כמו גברת פלפלת" ,כך אמרה סופי צחקתי ואמרתי ש..: "ממש לא אכפת לי.."

.קניתי לעצמי משקפיים שבקושי הרכבתי ועוד כמה דברים כמו....זה ממש לא רלונטי כעת או שזה כן?

חזרתי הביתה מלאת אנרגיות חיוביות ,שזופה ומחוייכת ,בעבודה התקבלתי בחיבוקים ונישוקים כאילו שלא הייתי מליון שנה, התלוננו ששקט נורא כשאני לא נמצאת בסביבה (בסה"כ 3 ימים נעדרתי ) שם אני הכי אני מסתבר .

וכעת אחרי שכתבתי עוד חתיכות מחיי אני עולה למיטה .

נ.ב אחותי הסקסית מזמן לא ....מזמזתי אותך .

אוהבת את התמונה ,מזכירה לי.....את רונית.