שברירית

המון זמן...

הימים רצים להם ואני איתם, משהו בי השתנה ,נדמה כאילו וקברתי את האחרת את השברירית .

היו ימים שהיא איימה להתפרץ החוצה שוב ופשוט ...העלמתי אותה , הרגשתי שאני חייבת למעני אני.

המון שינויים חלים בי בחודשיים האחרונים מודה שהיו מלווים בחששות כל כך גדולים אבל אני עושה את זה

עושה את זה ובגדול ."השתנית", אומר האיש שלי , אני מחייכת ואומרת: "חזרתי ,אבל חזרתי רעה!"

אני מניחה שברגע שהתחלתי לקבל את עצמי הוא למד לקבל אותי ככה כמות שאני ...חכמה ,יפה, מצחיקולה, טובת לב ,"רעה" ו....לביאה.

להמשיך?

לא מוותרת על המילה עקשנית ,אופי שכזה ,תודה לאל על האופי הזה , זה הוא שהקים אותי על הרגליים.

אז יש גיטרה והיא גורמת לי לחייך , מרגישה לעיתים כמו ילדה בכיתה א' הרצון ללמוד הכל ועכשיו! התסכול הזה כשלא הולך...

 לא מתכוונת לוותר ואני מקווה שגם טל (המורה לנגינה) , הספקתי לאיים עליו שאני מאוד רצינית והוא ...מאמין בי.

גיל 40 אני מודה שהפחיד אותי אבל בכל יום שעובר נהנית להרגיש אותי בשלה סקסית וכל כך אהובה ואהודה. 

נהנית מהעצמאות של הילדים נהנית מהשקט שלי מוצאת את עצמי יותר מלאה מבחינה נפשית דבר שהיה כל כך חסר בשנתיים האחרונות.

היום אני יודעת שאיבדתי את עצמי , היום אני יודעת עד כמה.

מחייכת אל זו שבמראה ומשננת בכל יום את המילה: תודה לאל.

הייתי כאן...מרגישה שאני מתחילה "לצלול"...