שברירית

עדין כואב, אני לא מוותרת, לא בוחלת בכל שיטה, מנסה בין אם כואב יותר או פחות ,מנסה.

סופ"ש בכפר גילעדי הזכיר לי את עצמי החזיר לי במובן מסויים את עצמי.

זו הפעם הראשונה מזה כמה שנים שנהניתי מכל תזוזה שלי בחדר בין אם אני לבושה או לא לבושה

המראות שבחדר גרמו לי לזרוח אהבתי את השתקפותי במראה והאיש  שאיתי לא חסך במחמאות

את יפה בבוקר ,כך אמר והוא צדק. אני נוהגת לקום בבוקר עם חיוך גדול והשלווה אופפת אותי בין אם כואב

או לא כואב ,אני מחייכת.

הסופ"ש היה מדהים מלבד פרטים קטנים שהכאיבו במידה מסויימת אבל הטסתי אותם למרחק של מליוני קמ"שים

והרשתי לעצמי להנות עד כמה שרק אפשר .

שלומי הפזיוטראפיסט שלי לאחרונה החליט שהוא קובע בפניי עובדה רושם אותי לחוג שנקרה "ריקוד מהבטן",

כך קוראים לסדנא לריקודי בטן שנפתחה לאחרונה בקופ"ח מאוחדת .הם מסתכלים על החוג מן ההיבט הרפואי

ולכן השם"ריקודים מהבטן".

"זה יעשה לך טוב מבחינה נפשית והרבה יותר טוב מבחינה פיזית ,זה בריא לאגן ולגב לשלפוחית השתן לכתפיים לשכמות

ו"........

"ירדת  מהפסים", כך השבתי לו ," תרשום ! "

התחלתי את החוג וזה אכן עושה לי טוב מוצאת את עצמי מתנועעת ללא שליטה והתחושה קסומה ועצומה אני חוזרת קורנת

איך אומרת סופי...בן פורת יוסף עלי עין.

הגיע הזמן לקרני האור לחדור לחיי אני רוצה הרבה מאלו אני זקוקה להרבה מאלו. 

ברוך שעשני אישה ,סופסוף למדתי לקבל את עצמי אלי חזרה .

אני אוהבת אותי .

חיבוקים לאלה שעדיין כאן.