"אני מרגישה כמו משותקת" ,כך אמרתי השבוע לאיש שאיתי אני רואה את הבית בבלגן נוראי ואין לי את הכוחות לעמוד ולעשות משהו.
הימים קשים לי מאוד עדיין כואב מאוד,ישנם ימים שאני מכריחה את עצמי לאסוף את כל החלקים שלי ולקום לעוד יום עבודה שלאחריו טיפול
ואחר כך התהפכויות של שעות עם כאבים במיטה .
יחד עם זאת דברים קורים, דברים שהיו בעבר רק שמתחזקים בכל יום שעובר.
חלומות נבואיים, תחושות , אנשים זרים לי שנפתחים אלי בצורה מדהימה ומשתפים אותי בקורות אותם מבקשים את דעתי.
ואני שהייתי אדם כל כך סגור מוצאת את עצמי מרותקת משיבה ונפרדת לעיתים בחיבוק עם הרבה חום.
זאת אני?
זה משהו בריקודי הבטן גורם לי להפתח יותר להרגיש משוחררת יותר תעוזתנית?
אני חושבת שזה הדבר הכי טוב שקרה לי אחרי התאונה למעט האיש שאיתי שמגלה הרבה חום ואמפאטיה לא יודעת איך הייתי שורדת את הימים
אילולי הוא.
יום ראשון אילת ,יום הולדת שלי .
השנה לשם שינוי בעלי החליט שהוא מכיר ביום הזה כיום קצת יותר מיוחד עבורי מיתר ימות השנה הוא ריגש אותי נורא כשהזמין מלון לשנינו
ליום ההולדת שלי.
ראשון עד רביעי ללא סופי...זה שונה ,אבל גם מאוד בריא .
אני משאירה את הטיפולים מאחורי לארבעה ימים ומקוה להנות מכל רגע.
אפרופו סופי התלאות שעברנו איתה לאחרונה נורא קשים ומתישים אבל זה כבר לפוסט אחר כשאהיה מוכנה נפשית להשתחרר מהמועקה שלי איתה
האישה הזאת הפתיעה אותי באומץ שלה .
כתבתי עוד, כתבתי הרבה אבל נמחק לי לא יודעת למה..
במה אברך את עצמי לשנה הקרובה:
שאמצא עוד אנשים טובים באמצע הדרך שיאירו את דרכי ויתנו בי כוח להמשך הלאה
שרגליי ישאו אותי למעלה למעלה ללא שום כאב פיזי או נפשי
שאמשיך לחייך בכל יום שעובר לאהובי ולעצמי
שאמצא מנוחה ומרגוע לנפש שידעה הרבה טלטלו לאחרונה
שאהנה בכל לילה מחיבוקו החם של האיש שאיתי
שאזכה לעשות טוב לאחרים ואדע להרפות מהם ללא דמעות כאב .
ושאזכה לראות את ילדי פורחים ומתרבים .
ארבע פעמים עמדתי מול המוות כנראה שזקוקים לי יותר בעולם הזה מאשר בעולם הבא.
לאחרונה אני לומדת להכיר ביעוד שלי בחיים
אני נורא רוצה להפיק את המיטב שבי עד ש.....
הגיע הזמן להניח את הראש על הכר ,עייפתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
