שברירית

אני לא נוהגת לקרוא את שאני כותבת וגם לא לעשות הגהה ,הייתי צריכה את זה הפעם

השיחזור קשה לי ..

החיבוקים החטופים ההם עם האריה נמשכו כחודשיים ימים ,אני לא זוכרת מתי הרגשתי כל כך חיה, כל כך נושמת ,

כל כך קורנת ..הכי יפה בעולם זו הייתי ..אני.

הלהרגיש את לחיו מול שלי ,להניח את ראשי מול ראשו החיבוק שכל כך היה חם מבלי להטות את הראש,

מבלי להרתע שהרי בבית זו היתה תחושה של פודל שמבקש שילטפו אותו שיאהבו אותו ובתמורה הוא זוכה לגערה

"מה את רוצה ממני"?!!!! שאל אותי לא פעם האיש שאיתי ..

"להרגיש שאני חיה ,להרגיש אותך שוב ,להרגיש אישה ,

להרגיש בת אדם ריבון עולמים!!!". הוא לא הבין ה"מסכן" מה אני רוצה מחיוו ,

"את סתם מדמיינת, אני לא מטה את הראש, הנה אני מחבק" ...

ו זה התחיל להרגיש מגעיל הצורך שלי אליו ,התחינה למגע יד אנושי ..

מאדם שכבר מזמן לא רואה בך..... אישה ,בת אדם,

והתקררתי ,והתקפלתי.

הוא, האריה (אני מכנה אותו כך משום שהוא בן מזל אריה) הקשיב בתחילה,הריח אותי, נשם אותי ו...זהו.

התנאים בעבודה השתנו כך שלא היתה שום אפשרות לפרטיות וגם...הרי כמה אפשר לגנוב חיבוקים ונישוקים? ומה  כשרע לי ?ומה אם הייתי זקוקה לו ,לעידוד שלו , לאהבה, ל...להרגיש חיה להרגיש אותו .

עד כמה אהבה אפשר לאהוב אדם ? בכמות הזו אהבתי ,אותו.

כשהמצב בבית החמיר אז דווקא השיחות התמעטו הוא נסוג לאחור ,אני לא יודעת אם זה משום שחשש שאני הולכת

לשבור את הכלים בגללו ? אינספור פעמים אמרתי שלעולם לא הייתי עושה את זה עבור שום גבר שבעולם אלא אך ורק עבורי,

אני.

היה לי רע, שיוועתי אליו והוא הרי הוא אוהב אותי כך חוזר ואומר כל הזמן מובן מאליו שהוא צריך להיות לי והצורך הזה של להיות ביחד לא צריך להיות הדדי? ....גם לחבק הפסיק לחבק  והקור חדר גם לעצמותיו שלו והיה  לי רע  והייתי בוכה בפון ,משתפת אותו בצורך הזה שאני זקוקה לו והרי עד לא מזמן הייתי לו מדוע הריחוק הזה ממה החשש?

הוא מכיר את האיש שאיתי ואני מכירה את האישה שאיתו וכן זה אמור היה להרתיע באיזו צורה הן אותי והן אותו אבל...

רציתי אותו כל כך ..לנשום את ריח הסיגריות הנוראיות ההן שלו  לגעת בשערותיו גם כשהן ארוכות וגם אחרי תספורת כמה יפה הוא כשהוא מסתפר...

ואיפה המוסר שלי ואיפה הערכים על פיהם גדלתי והחינוך הכל כך קשה בבית ....לא עיניין אותי כלום רק התחושה של להרגיש

חיהההההההה .

שוחחנו ביום שלישי האחרון אחר הצהריים ,שוב דמעתי בסוף השיחה השיחה היתה בעינייני העבודה שהרי אני טובה בלייעץ לו

בלהקשיב לו ,אבל ....

ביקשתי ממנו שנשב לשוחח ביום המשמרת ,ביום רביעי האחרון ,קיוויתי לחיבוק ממנו משום שהייתי אמורה לצאת לחופשה לשמונה ימים בתום השיחה .

השיחה היתה על הה ועל דה הכל מלבדינו.

בשעה 1700 מצאתי את עצמי ממלמלת לו ..."לך!"

הוא שואל אותי :"מה?"

ואני משיבה  בשקט שרק אני שומעת:"לך!"

אני בוכה ,

אני דומעת...

"את מוכנה להפסיק עם זה?,את רוצה שאניח לך? ... "

"לגמריי!" אני משיבה לו .

"זה מה שאת רוצה?"

"זה מה שאתה רוצה!"....

"אני לא יודע מה אני רוצה....." הוא משיב,

"נמאס לי ממך, נמאס לי ממנו...תניח לי ,תניחו לי שניכם"....

כשתדע מה אתה רוצה דבר אליי ...

בכיתי נורא ,הוא הלך..

 איך היה יכול ללכת כך? הוא אוהב? הוא אהב? זהו? ...

העיניים דמעו חצי שעה, הן היו אדומות נורא. יצאתי בשקט בתקווה שלא להתקל באף אחד,

 המלאכים שמרו עליי באותו היום הגעתי הביתה בשלום ,הגעתי היישר למיטה .

לעבודה לא הגעתי ביום שלמחורת לא יכולתי היה כואב מידי הייתי שברירית מידי ..הפון לא צלצל ,

הוא גם לא צלצל היום מי יודע אם יצלצל ...

ואם יצלצל שיגיד שהוא מתגעגע שיגיד שהוא אוהב שיגיד....

לפני כמה פוסטים כתבתי את נוסטלגיה ב01.00 בדקות ההן לא הבנתי מדוע כתבתי את שכתבתי, כשסיימתי הבנתי

מדוע ,

הבנתי עד כמה הייתי צריכה להיות איתנה מלכתחילה איתו (עם האריה)ולסיים את הקשר /לא קשר הזה שהביא איתו רק שברון לב שכן אני כל חיי ידעתי לאטום קצוות ולהמשיך הלאה לדבר הנכון,מה קרה לי בעצם איתו?

"אהבת שוא אנחנו אוהבים", לא פעם אמרתי לו והוא היה זה שהשיב לי:

"את החמצן שלי,אני מת עלייך"....

לא כך אריה שלי? אתה הוא זה שקרה לי  שושה,

אתה הוא זה שנתן לי אויר לזמן שאול ...ולקחת אותו חזרה,לעולם לא אבין מדוע  כי מעולם לא אמרת מה בעצם הסיבה..

את חזי מעולם לא שיתפתי באהבה הזאת שלי אל האריה ורק משום שהוא פאנטום האופרה שלי

רציתי לחסוך ממנו את הכאב  וטוב שכך.

למי שתוהה...מעולם לא עשינו אהבה אני והאריה ,רק אהבנו ,פשוט אהבנו.

יום חמישי בבוקר נסעתי לאמא עם האיש שאיתי.  המטען שנשאתי בליבי כל השנתיים חצי יצא בצרורות....

התרוקנתי .

אני כבר לא בוכה מיום רביעי האחרון ,לא עוד.

חתיכה מחיי / שרית חדד

אני רוצה לחזור אבל אין לי לאן

כמו סרט ישן שדהה עם הזמן

 והיה לנו טוב והיה לנו מר

וחלמנו חצי חלום לא הספקנו דבר

 פזמון:

 והייתי מלאך ואהבתי אותך

ואספתי אותך אליי

בסתר כנפיי

 והיית לי ים ונסחפתי בך

ורציתי לתת לך חתיכה מחיי...

בימים לבנים מחסירה פעימה

וזוכרת אותך בדמעה לדמעה

 ובסוף הלילות בשקט צורב געגוע

כל כך מתוק שצובט את הלב

 פזמון:

 והייתי מלאך ואהבתי אותך

 ואספתי אותך אליי בסתר כנפיי

 והיית לי ים ונסחפתי בך

 ורציתי לתת לך חתיכה מחיי...

 אני רוצה לחזור אבל אין לי לאן כמו סרט ישן שדהה עם הזמן...

אוהבת אותך בכל ליבי ...אריה.