אני חושבת שאני רגועה יותר עכשיו.

כל מחשבה שלי איכשהו מגיעה אליו.

כל מילה נקשרת אליו.

בליל הסדר קראנו את ההגדה.

היה מן סבב קבוע....

במקרה (או שלא...) יצא לי לקרוא על ה"תם" מארבעת הבנים.

כמה אירוני.

למעשה אני חושבת שזאת מילה טובה להגדיר אותי..... אני אולי יותר מידי תמימה.

"צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי".

משפט נחמד.... לא?

אולי זה באמת לא היה צירוף מקרים.

החלטתי שמעכשיו אני לא מאמינה באהבה.

אהבה.

בתכלס זה שם מחליף לאובססיה אין סופית.

אני אוהבת אותו.

אף פעם לא איך אפשר לוותר על מישהו מאהבה.

עכשיו אני מבינה...

מגיע לו להיות הכי מאושר בעולם.... גם אם זה לא יהיה איתי.

ולסיכום כל הנושא הזה... ובתקווה שאני לא אצטרך לכתוב יותר פוסטים דורשי כאפה עליו חיפשתי משהו שיתאר את ההרגשה הכללית כרגע.... הרגשה של השלמה.

וול, כבר שמתי את השיר הזה בעבר אבל עכשיו אני מתכוונת רק לכמה שורות ממנו...

,I know someday you'll have a beautiful life

I know you'll be the sun

In somebody else's sky, but why

 ...Why, why can't it be, why can't it be mine

(pearl jam- black)

אני חושבת שזה אומר הרבה.

מכל הדברים שקרו לי לאחרונה שכחתי לכתוב על כמה דברים....

רישום לתיכון למשל....

וול, בחרתי ביולוגיה, כימיה וכמובן, תאטרון.

אני מקווה שיהיה נחמד..... בינתיים, זה לא עושה לי טוב לחשוב על שנה הבאה.... מהרבה סיבות.

אם מישהו בחר כמוני או מכיר אנשים שבחרו כמוני שיגיד לי..... תודה.

וול, אין לי כוח לכתוב.

יום שישי כנראה  נוסעים לדודים בירושלים.

אני אוהבת נסיעות ארוכות.

אה כן.... ויש לי אמפי משלי....

רק אני והמוזיקה.

בוא נגיד שכשיחזרו הלימודים אני אפסיק סופסוף לזיין לכם את המוח,

אבל אתם גם תצטרכו להפסיק לזיין לי את המוח כי אתם יודעים כמה אני שונאת כשמפריעים לי באמצע סולו.... XD

(האם הפוסט הולך להיגמר עם חיוך? מסתבר שכן... אולי מצבי לא כל כך גרוע....)

עריכה: יש לי מחשב מפגר! ואיטי... אל תתפלאו אם אני נכנסת ויוצאת מהאיי סיי כל שנייה...

אוף, דווקא עכשיו כשהאחים שלי הלכו לישון אצל חברים שלהם והמחשב בשליטתי!

נוי.