Lost In The Woods

למה תמיד הסיפור צריך לחזור על עצמו?:/

למה כל הבנים שאני לא רוצה רוצים אותי והבנים שאני כן רוצה לא מנסים או שאני מתביישת מדי להתחיל איתם משהו..?

ומה גורם לכל האחרים לחשוב שאני כן רוצה אותם ולכתוב לי את השטויות האלה באייסיקיו ואחרי זה להיות בשוק ולהרגיש "מרומים" כשאני אומרת שוואלה לא,שאף פעם לא ושזאת בכלל לא הייתה הכוונה.

ולמה דווקא כאלה שאני רואה אותם רק כידידים,מדברת איתם חופשי ומתחילה לבטוח בהם באים ומנפצים את הכל באיזו הערה שמבהירה את הכוונות האמיתיים.

נמאס,פשוט נמאס.

נשבר לי מעצמי שאני לא מסוגלת לתפוס את עצמי ולהשיג את מי שאני רוצה,במיוחד כשברור לי שאני לעולם לא אתפשר על מישהו שלא מוצא חן בעיניי מכל הסיבות.

ובאמת יכול להיות לו אופי נפלא ומראה טוב,לפי הטעם של בנות אחרות, אבל אף פעם לא בעיניי.

וכולם מציקים למה אין לי חבר והם לא מבינים שאם הייתי רוצה הייתי משיגה חבר תוך שנייה,אבל אני לא רוצה סתם אחד אני רוצה מישהו שבאמת יהייה לי אכפת ממנו,שאני אמשך אליו מכל הבחינות,ואפילו,למרות שזה מפחיד להגיד,מישהו שאני אוליאולי אוהב.

ומה שמעצבן שזה כל הזמן חוזר על עצמו ושאין לי שליטה על זה,אני איכשהו גורמת להם לחשוב שאני כן מעוניינת, בזמן שאני ממש אבל ממש לא.=/

ובא לי להיות אופטימית ולהגיד שזה יעבור,שהכל יסתדר,אבל זה כבר מין דפוס כזה שנדבק ולא רוצה לעזוב.

גם הנסיך שלי יגיע..כן ברור

בינתיים כולם צפרדעים!