לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Lost In The Woods


בלוג לרגעים שאני ממש צריכה לכתוב, השאר הולך ליומן האישי


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2008

לתחרות כתיבה


והנושא להפעם..טם טדם טם- אופי.

וזה הסיפור שלי..לתחרות של כתיבה נוצרת

 

פעם הייתי הילדה המאושרת בעולם, תמיד קיפצתי וצחקתי, גם אם לא הייתה סיבה בכלל.

אמא תמיד מזכירה לי איך כולם היו אומרים שזה נראה כאילו הוציאו אותי מתוך סרט אמריקאי דביק בתפקיד הראשי כ"בת של השכן", בלונדינית רזה וחייכנית שמתחברת לכולם.

לפעמים היא חוזרת על הסיפור הזה פעמיים ביום, כאילו כדי להראות כמה טוב היה אז ושעליי לחזור להיות כזאת, כאילו היא רוצה שאני אשכח את מה שקרה, אבל היא לעולם לא תוכל.

התפנית התרחשה לפני שש שנים, בעודי בת 11. אני זוכרת שישבתי בגינה עם יעל, חברת הילדות הכי טובה שלי, שיחקנו בברביות וצחקנו בטירוף של ילדות קטנות שכלום לא חסר להן בחיים או מטריד אותן.

הדברים שקרו אחר כך מטושטשים לחלוטין במוחי וסבתא אומרת שהתת מודע שלי תפס אותם, הכניס לקופסאות קטנות ושלח אל מעבר לים, אבל סבתא שלי לא מבינה שההסברים האלה כבר מזמן לא עובדים עליי ושלא אכפת לי בכלל לאן נעלמו הזיכרונות בראש שלי ושהנקודה התחתונה היא הזיכרון היחיד שלי ממה שקרה שהוא יעל, שערה מפוזר ברישול סביב כתפייה, ראשה מונח על הדשא, שמלתה הבהירה מוכתמת במלא נקודות אדומות קטנות ועינייה פתוחות לרווחה אך לא ממוקדות ואותי עומדת לידה רועדת וממלמלת את שמה ללא קול בעודי רואה את הרוצח שלה קופץ מעל הגדר ובורח הרחק הרחק.

כמה שעות אחר כך המשטרה תפסה אותו ולאחר פגישה עם פסיכיאטר מטעמם הוא אובחן כפסיכופט וקיבל מאסר עולם בכלא על הרצח הקר של יעל שלי ועל עוד עשרה אנשים נוספים.

תפיסתו לא שינתה כלל את מה שקרה ורק גרמה לי להרהר יותר בשאלה למה הוא ירה בה ולא בי.

אמא אומרת שכל אדם נולד עם אופי מסויים שטבוע בו כל חייו ושכמו שאני נולדתי ילדה חייכנית וקורנת כך אני אשאר תמיד ושייקח זמן אך אני אחזור להיות אותה אחת שכולם כל כך אהבו.

היא לעולם לא תבין שמאז מה שקרה הלב שלי כל כך קפוא עד שכל פעם שאני מנסה לצחוק רק דמעות יוצאות לי.

תמיד כשהיא אומרת לי את זה אני מחזירה לה בתגובה שכמו שהמצב של בן אדם יכול להשתנות, רגע אחד לנשום ולחייך ורגע שני פשוט למות, כך גם אופי יכול להתחלף וזה בדיוק מה שקרה לי.

"יעל לא הייתה רוצה שתהפכי לכזאת" היא אומרת ואני מחזירה בשאלה "לכזאת מה?" "לכזאת…עצובה" היא משיבה. ואז אני רק נאנחת, מושכת בכתפיים, יודעת עמוק בלב שהיא צודקת ושאין בכוחי לעשות דבר נגד זה ומרירות איומה מציפה את כולי.

 

 

עריכה(26.6)- אני בין הזוכים בתחרות:))) בפעם השנייה!

 

 

נכתב על ידי lost swan , 7/6/2008 00:07  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי:  lost swan

בת: 32




הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlost swan אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lost swan ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)