יומנה של ג'ינג'ית!

לאחרונה חזרתי וקראתי שוב את הספר הנסיך הקטן.

כל כמה זמן אני קוראת את הספר שוב, על  מנת להיזכר בנסיך הקטן ובצחוקו המתגלגל.

להיזכר להסתכל לשמיים ולזכור שיש שם איפהו אסטרואיד B-612 ושם יושב לו הנסיך הקטן, שמנקה את שלושת הרי הגעש שלו, מטפל בשושנה ובכבשה.

להיזכר שבעולם יש המון אנשים שונים כמו המלך, שרוצה לשלוט, אבל נותן רק את הפקודות ההגיוניות.

להיזכר שיש את השיכורים ששותים כדי לשכחוח שהם שותים.

  להיזכר שיש את שמחשבים כל הזמן בלי סיבה את כספם, את הכוכבים שבשבמיים, עד הונם מבלי שז יביא תועלת למישהו. והכי חשוב להיזכר באלה שמבצעים את עבודתם בנאמנות כמו האיש שמדליק פנסים, רק כי זה טוב לאחרים, למרות שזה בא על חשבון מנוחתו.

להיזכר שוב בציטוטו המופרסם ומי יודע עד כמה נכון "כי לעולם אדם ערב לשלומו של מי שאילף". אחנו אחראים לא רק על הבע"ח שאילפנו, אלא אפילו על האנשים אותם "אילפנו".

להיזכר בזה ש"קשה לשפוט את עצמך קשה שבעתיים מלשפוט אחרים" הרי אנשים רואים חסרונות רק בזולת ובעצמם הם לא יבחינו בבדיוק אותו חסרון.

לזכור שהדבר החשוב באמת תמיד סמוי מהעין, ולרוב אנחנו נפספס אותו, וכשנבחין יהיה כבר מאוחר מדי. להיזכר שאדם אף פעם לא שמח בחלקו, תמיד חסר לנו משהו, אפילו שלכאורה יש הכל, אנחנו תמיד מחפשים משהו עוד משהו לא מובן לנו, משהו מעבר...

ואולי הבר הכי חשוב "ילדים הישמרו מעצי באובב!"

סתם החשוב באמת היא שכולנו ילדים בתוך הלב, ואסור לנו להפוך למבוגרים מחושבים וקרים, אלא להישאר ילדים שיכולים לראות פיל בתוך נחש, וכבשה בתוך קופסה.

תשארו בלבכם ילדים,

שלכם yanusia