עוד מעט אני צריכה ללכת להיפגש עם אחד המרצים. פגישה של אחד על אחד.אני ממש מפחדת מזה. אני לא אוהבת פגישות כאלה. ברור שלי הרבה יותר נוח להתחבא מאחורי שפופרת טלפון ומאחורי מסך מחשב. את העובדה שנוח להתחבא מאחורי הכלים האלה למדתי בצבא. עד הצבא התחבאתי בעיקר מאחורי טלפון. לפני שהתגייסתי לא כ"כ השתמשתי במייל, אבל בצבא נחשפתי לרעיון הגאוני הזה. ניסיתי לפתור את העניין עם המרצה במייל, אך הוא בתשובה ביקש ממני לגשת אליו למשרד! יופי רק זה היה חסר לי.
אני לא יודעת בדיוק מי מה אני חוששת. סתם חששות כאלה, זה פשוט תמיד היה שם. כל החיים שלי הייתי כזו ונמנעתי עד כמה
שניתן מ"עימותים" כאלה עם אנשים. מי שהכי עזר לי בכך בעצם היו ההורים שלי, בעיקר אמא שלי, שתמיד התמודדה עם הכל בלעדיי. כל פעם שהיה צריך לדבר עם המורה או עם עוד גוף סמכותי אז תמיד הייתה אמא באה ומדברת במקומי. אני חושבת שבאיזושהו מובן, זה אכן "מנע" ממני לרכוש את המיומנויות הדרושות על מנת התמודד עם העניין. ידעתי שאמא לא תמיד תוכל לבוא ולדבר במקומי, אבל תמיד הרגשתי הקלה כזו, ואני דחיתי גם בעצמי את הזמן בו אתחיל להתמודד עם זה. אני לא ממש מאשימה את אמא, כי היא באמת עשתה את זה מאהבה טהורה אבל אין מה לעשות, אולי עכשיו הגיע הזמן שאלמד.
בהצלחה לי!!!
יש לי היום גם מעבדה שאני יוצאת אליה תיכף! מעבדה קלילה לעומת המעבדות של יום חמישי אבל אני כרגיל אשרוד!
אני לא מתלוננת, רק שתסתיים כבר השביתה הבזיונית הזו!!!
עשיתי טעות גדולה נתתי לבת דודה שלי, בת ה-10 את מספר ה-ICQ שלי. ומאז נגמרו חיים חופשיים. היא משגעת אותי.
כותבת לי יומם וליל, ואם אני לא עונה אז היא נעלבת ובוכה. היא נעלבת עליי גם אם אני לא עניתי כי אני פשוט לא בבית!!
מה עוד שהיא נתנה ללא רשותי את המספר שלי לבן דוד שלה (לא שלי, כי אני מצד אבא שלה והוא מצד אמא שלה) בן גילה, ושניהם ביחד
משגעים אותי!!!
כתוצאה משלשום וד להודעה החדשה הכרזתי בפניהם כי ה-ICQ שלי נשבר!!!!
ברור שהם האמינו אלא מה????
בברכות המשך יום נעים, ופחות בעיות!!
שלכם,
מרחפת בין העננים