לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יומנה של ג'ינג'ית!


על החיים הסטודנטיאליים שלי! על המשפחה שלי וחיות אחרות!!! ובייחוד שחרור קיטור!!!!

כינוי:  מרחפת בין העננים

בת: 39

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

על הריון..


אולי זה ישמע לכם שאני צעירה מדיי בשביל זה אבל אני ובעלי החלטנו להיכנס להריון. 
חברה שלי בדיוק ילדה לא מזמן וקיבלתי ממנה "השראה", גם אשתו של בן דוד של בעלי בהריון, ובכלל כולם סביבי, זה נראה לי מתאים.
 
אני בשנה שלישית ואחרונה לתואר (אם השביתה לא תשבש הכל לגמרי), אני חושבת שלפני שאני אמשיך לתואר שני (ב"ה) ואחרי שאסיים תואר ראשון זה זמן אידיאלי ללדת. בעלי בדיוק מסיים תואר שני ומתחיל תואר שלישי (ז"א הוא ירויח קצת יותר ב"ה)
 
 ולמען האמת התחלנו לחשוב על זה עוד בקיץ אבל רק עכשיו הלכתי לרופא נשים.
הפסקתי עם הגלולות, אני מנסה לאתר ביוץ, לוקחת חומצה פולית.
 
ביום שני אלך עשות את בדיקות הדם של לפני ההריון (המוגלובין, סוכר, ונוגדנים לוירוסים).
 
קבעתי גם תור לגנטיקאי מומחה פה באזור. אני התעקשתי שנלך.
פשוט, בעלי נולד עם חיך ושפה שסועים כמובן שזה תוקן, ולא מפריע לו בחיי היום יום (אוליי רק כשהיה קטן, אבל כידוע ילדים הם עם אכזר).
אני רוצה לקבל ייעוץ ואומדן מה הסיכוי שיהיה ילד כזה.
אני יודעת שברוב המקרים הדבר אינו מפריע ולכן החלטתי לא להפיל אם זה יתגלה, כי זה סה"כ משזה הו שניתן לתיקון, ואני לא חושבת שאהייה מסוגלת להפיל איש קטן (כשה"מום" מתגלה העובר כבר יחסית מפותח).
אבל אני יודעת שלעיתים רחוקות זה יכול להופיע כחלק מסיפטום עם פיגור שכלי, למרות שנראה כי זה לא המקרה של בעלי, אני רוצה לוודא שאכן אין שום סיכוי לפיגור שכלי.
בעלי בהתחלה התעקש על כך שנעשה הפלה במקרה כזה, אבל אני שכנעתי אותו שלא. כיום הוא חושב כמוני.
אבל עדיין מוקדם לחשוב על זה.
 
 התור לגנטיקאי הוא ב- 22.01 , וזה דיי סמלי, כי זה נופל על ט"ו בשבט- חג האילנות,הפירות. ולא רק פרי העץ  אלא גם פרי האהבה, אז נראה לי שזה גם יסתדר.
 
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
מחר בעלי נותן סמינר סיום של תואר שני, הגשת התזה שלו תהייה בפברואר, ומכיוון שהוא קורא כאן לפעמים, אני מאחלת לו המון בהצלחה מחר, הוא התכונן לסמינר הזה המון זמן, ואני בטוחה שהוא יהיה מעולה!!! 
 
 
 
נכתב על ידי מרחפת בין העננים , 12/1/2008 13:48   בקטגוריות הריון, אהבה ויחסים, אופטימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על שביתה ועל הריון


מזמן לא הדכענתי. פשוט לא ממש היה על מה לעדכן.

 

החיים ככה ממשיכים להם. כרגיל שביתה של המרצים ממשיכה.

קצת מעצבן, כי אני כבר מתה שתתחיל שנת הלימודים זו השנה השלישית והאחרונה שלי, רק שאני לא אצטרך לדחות תוכניות עוד פעם בגלל השביתה הזו.


  1. בשנה הראשונה, הייתה מלחמה שדחתה את המבחנים (מועדי א'). קנינו אז כרטיסים לאוקראינה (לבקר את אבא שלי בעלי) לסוף אוגוסט, כתוצאה הפסדתי 2 מועדי א' ונאלצתי לגשת רק למועד ב'.
  2. בשנה שעברה (שנה שנייה שלי בטכניון) הייתה שביתה של הסטודנטים. באותה שנה קנינו כרטיסים ללונדון, גם זה גרם לי להפסיד 2 מועדי ב' ובאחד מהם יש לי נכשל ולא רוצים לתת לי מועד מיוחד, ואני צריכה לחזור על קורס
  3. השנה יש את שביתת המרצים ההזויה. למה הזויה? כי המרצים הסתומים ממשיכים במחקר שלהם ולא יוצאים להפגנות, יש אנשים שלא יודעים בכלל שיש שביתה. באמת באמת.  למה זה רע השנה? כי אני ובעלי מתכננים הריון וזה יצטרך לחכות אם אני אצטרך לקחת סמסטר נוסף וזה באסה.


הריון

אז החלטנו שכמעט הגיע הזמן להרחיב את משפחתינו ולהוסיף תינוק חמוד.

אני לא ניכנסת מחר להריון אבל בתחילת 2008 אנחנו חושבים להתחיל עם הכנות הכוללת נטילת חומצה פולית וברזל (אם יהיה צורך בברזל), בדיקות גנטיות ועוד כל מיני דברים שהרופא שלי יפנה אותי.

ולאחר כל זה, נתחיל בניסיונות.


 

אני מתה להיות אמא, אני מסתכלת מסביב וכמעט כלום מסביבי בהריון. בעבודה של בעלי יש בחורה אחת

(שהיא חברה שלנו, טסנו איתה ועם בעלה לחו"ל) היא כבר בחודש התשיעי, עוד מעט כבר יולדת (אם היא לא ילדה כבר בסופ"ש) ואני מתה להיות במקומה עם בטן עגלגלה.

אולי אתם חושבים שאני צעירה מידי, אבל אני מרגישה שאני מוכנה. רק על זה אני חושבת כבר המון זמן.

אשתו של בן דוד שלי בעלי, רק בת 20 והיא כבר בחודש הרביעי (נו טוב, הם דתיים), אז אני לא צעירה.

אני מתה להיות כבר בהריון ואמא.

מצד אחד אני מציירת לעצמי כל מיני תסריטים על העתיד הזוהר והיפה שאני מדמיינת לעצמי.

אבל מצד שני אני מתה מפחד. מה אם זה לא ילך לפי התסריט שציירתי לי? מה אם אני לא אכנס להריון תוך 3 חודשים  ומה אם תהייה הפלה? או אלף ואחת דברים אחרים שיכולים להשתבש.

אני קוראת עכשיו ואוספת מידע וזה מפחיד אותי. יש כ"כ הרבה סיפורים מזויעים באינטרנט, ומצד שני כמובן יש גם

את הסיפורים השמחים אבל זה עדיין מעורר מחשבות שונות.


אני חושבת שאני אפסיק פה לבינתיים.

 


באיחולים שלא תקפאו מקור


ושיהיה לכם יום קסום.

 

נכתב על ידי מרחפת בין העננים , 9/12/2007 10:17   בקטגוריות אופטימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לגעת בעננים...


 
כשהיא הייתה ילדה קטנה היא אהבה לשבת ליד החלון ולהסתכל על הגשם.
היא אהבה את הטיפות הגדולות שכאילו נעצרות רגע באויר וניתזות בחוזקה למדרכה, מעבירות אליה את כל הרעננות שלהן.
ואחר כך היו שלוליות...
היא יצאה עם חברים וחברות והם היו משתוללים וקופצים עד אינסוף.
וגם הקשת בענן...
כל כך זוהרת ויפה, נדמה היה שהנה היא פה מעבר לכביש ואפשר להגיע אליה ולעלות עד לעננים ולגעת בהם.
 
היא הלכה ברחוב ושוב חשבה על קשת בענן,שלא ראתה כבר מזמן.טיפות גדולות של גשם טיפטפו על המטריה שלה, היא הסתכלה מתחת לרגליים מפחדת לדרוך בשלולית.
היא לא הייתה רגועה:כשלונות קטנים בחיי היום-יום ועצב שקט.
היא עצרה ושוב שמה לב כיצד הטיפות עוצרות לרגע באויר וממשיכות לדרכן.
כמה אנחנו עוצרים ושמים לב לפרטים הקטנים האלה של החיים, לאנשים שסביבנו שממש כמו הטיפות ממהרים לדרכם.
היא סגרה את המטריה והסתכלה לשמיים. הרגשה מוזרה...
כאילו רק עכשיו התעוררה. עיניים פקוחות לרווחה ניסו לתפוס כמה שיותר מידע, מכוניות חולפות, אנשים ממהרים ונופים שמסביב..
כאילו אבן נגולה מעל ליבה, ונדמה היה לה שהנה עוד מעט אמא תקרא לה לחזור הבייתה... אבל אף אחד ללא קרא ורק הגשם לחש לה:"תהייה מאושרת, את ראית יותר מאחרים"
והרגשה של אושר מוזר...
צעד ראשון בלי להתסכל מתחת לרגליים, שלולית ראשונה. מה זה שם? קשת בענן? והנה הקצה שלה. השמיים.
 
החיים מעניקים לנו כל כך הרבה ניסים קטנים צריך רק לדעת לפקוח עיניים!
נכתב על ידי מרחפת בין העננים , 21/10/2007 14:01   בקטגוריות אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אבא , לימודים ועוד שטויות...


כמה מזל שי לנו במפשחה, דוד שלי לא הספיק להשתחרר מבית חולים וכבר אבא שלי אושפז.

למזלנו זה לא משהו רציני, ושיחררו אותו אחרי יומיים. זה פשוט משהו לא נורמלי, הבית חולים הפך

כבר לבית שלנו. הרופאים במיון מתחילים לזהות אותנו זה פשוט מזעזע!

טוב לפחות אצל אבא לא היה משהו רציני,נתנו לו מרשם לתרופות ולהיות בבית עוד מס' ימים וזהו. אבל גם דאגנו!


השבוע גם התחלנו ללמוד אחרי שביתה ארוכה מאוד. הדרישות של המרצים בקורסים השונים עלו כמובן, אבל לזה ציפיתי

וזה לא בא לי בהפתעה!

העניין היחיד שהפתיע אותי, זה שבניגוד לשאר האוניברסיאטות בארץ , אצלנו האריכו את הסמסטר ב- 4 שבועות (ולא 3 ), הסמסטר נגמר ב- 2.8 ואילו המחבנים מועד א' יהיו רק ב-9.9 , כלומר חודש בין סיום לימודים למבחנים. אני תוהה מי בכלל יצליח לזכור חומר, ואי אפשר יהייה לעבוד בכלל באופן רצוף!

נו טוב טכניון הרי תמיד מיוחד כזה!
ומה שהכי מצחיק שקנינו כרטיסים לאנגליה לתאריך 9.9 כלומר ביום תחילת מועדי א'! אני עוד לא החלטתי מה לעשות אם זה, אך אני נוטה בכל זאת לטוס ולגשת רק למועדי ב'.


ביום שבת הלכנו לים עם אחותי וחבר שלה וגם עם חברה שלה וחבר שלה. היה אחלה.

רק חבל ששמתי את קרם ההגנה לא באופן אחיד ועכשיו יש לי כתמים של שיזוף (איפה שפיפספתי) על הכתפיים וקצת על היד!

אני מנסה ללבוש חולצות עם שרוולים כדי שלא ישימי לב, אבל אין לי כמעט חולצות כאלה (רק גופיות יש לי).


שיהיה לכם סופ"ש מגניב....



 

 

 

נכתב על ידי מרחפת בין העננים , 1/6/2007 11:32   בקטגוריות אופטימי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
1,072
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למרחפת בין העננים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מרחפת בין העננים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)