שלום לכולם!
לפני מספר ימים גיליתי דבר מאוד מעניין על בעלי. למעשה הגילוי הזה אעלה את ערכו בעיניי.
לפני שבוע כש נסענו להורים שלי, דיברתי איתו קצת על מה שלמדנו בגנטיקה. ויש איזו מחלה תורשתית
שאיני זוכרת את שמה, שבאה לידי ביטוי בגיל מאוחר, ולכן החולים במחלה לא יודעים שהם חולים, ומוביאים לעולם ילדים.
הסיכוי שילדם יחלה דיי גבוהה. סיפרתי את כדרך אגב לבעלי, והתחלנו לפתח את הנושא, והוא אמר שאם הוא היה חולה במחלה זו
(חס וחלילה, הוא לא חולה!!!!) הוא היה מעדיף שאני אכנס להריון מבנק הזרע, ולא מהזרע שלו, כדי שהילד שלו לא יהייה חולה,
ומפסיק בשבילו שהילד הוא שלי, וזה כבר הופך את הילד אוטומטי לשלו, אפילו עם הוא לא אביו הביולוגי. מספיק שהילד יהייה
רק מאישה שהוא אוהב. זה כ"כ מתחשב מצדו. אני מצדי חושבת שעדיף כבר לאמץ מאשר שהייה רק מזרע זר. הוא טוען שעדיף
שהילד יהייה הדם של האמא, משאר זר לגמריי.בכל מקרה למרות האי הסכמה הזו אני חושבת שמאוד נחמד מצדו לחשוב עליי
קודם ורק אח"כ על עצמו, ועל הרצון שלו שיהייה לו ילד.אני חושבת שהשיחה הזו גרמה לי להבין את כמה אני חשובה לו,
אם מספיקה לו העובדה שהילד שלי.
נעבור לנושא מעניין יותר,
בשבוע שעבר ביום חמישי, כפי שכבר הזכרתי נסענו לאמא, לחגוג את היום הולדת שלו. וביום שישי נסענו לירושלים
לדודה שלו. לחגוג את היום הולדת שלו ושל הדודה.
ניסינו להכין מאפה חדש. יצא דיי צולע. למרות זאת הדבר נאכל והספקתי לטעום רק אחד :-( .
במוצ"ש נעסנו לבקר את בן דוד שלו. חייבת לציין שבן דוד דתי חרדי שגר באיזו התנחלות כזו ליד ירושלים.
זו הפעם השנייה שהייתי שם. זה ממש בית חרדי אמיתי. היה דיי מוזר כי אני לא רגילה למקומות כאלה.
בעיקרון הם אנשים נחמדים קצת בלגנסיטים (טוב, יותר מדי בלגניסטים, מישהו מחק להם מאוצר המילים את המילה לנקות!!!!)
בחיים שלי לא הייתי בבית כ"כ מבולגן. והיחס המזלזל לילידים, זה פשוט נורא.
היא פשוט החזיקה את בנה בן מס' חודשים על הידיים, ואז קראו לה לדקה היא פשוט הניחה אותו על הריצפה (המלוכלכת) והלכה.
אני הייתי בהלם!!! מה זה?! להניח כך ילד וללכת, מי שמע על זה בכלל???? אני בחיים לא הניח את הילד שלי על הרציפה,
גם אם היא נקייה!! עכשיו חורף הוא יכול להתקרר מזה!!!
כשאני הייתי בת 5 חודשים, התקררתי (למרות שהורי פחדו אפילו לנשום עליי בטעות),
והכניסו אותו לבית חולים, שהם הרופאים (או אחיות) גרמו לי לדלקת ריאות, והכניסו אם מזרק לא מחוטא
עוד נגיף. 4 חודשים הייתי על סף המוות, עד שמשפחתי מצאה רופא מספיק טוב, ויקר (מאוד מאוד) שהיה חייב טובה לדוד שלי
( דוד שלי היה בעיר בה גרנו אחד המהנדסים המכובדים ביותר). אותו רופא הצליח להשיג לי איזו תרופה מחו"ל שבברית המועצות
דאז, בהגדרה אי אפשר היה בכלל למצוא.
אני לא מבינה את ההורים שמתנהגים ברשלנות כזו לילדיהם. זו לא פעם ראשונה שאני ניתקלת בכך.
לא מזמן טיילתי בקניון, וראיתי אמא מורידה את הילד שלה (כבן שנה או משהו כזה) על הריצפה קניון ומדברת בסלולרי.
היו המון אנשים בקניון, כמעט רמסו לה את הילד ולה לא היה אכפת. זה ממש הפתיע אותי!?
מזמן שמתי לב, תשרוב הישראלים מתנהגים ככה. להאכיל אותו 3 פעמים ביום ולהלביש אלא
גם לבריאותו.
זו התנהגות פסולה. אם אתה הורה את חייב לדאוג לילד שלך, ולא רק
את הטירונות שלי עשיתי בשיא החורף היה ממש קפוא, והכריחו אותנו לשבת על בטון בלי שום שמיכות שהבטיחו לפני כן.
אני אישיתי התנגדתי, ועד שלא חיליתי בדלקת שלפוחית השתן, לא נתנו לי את השמיכה. משום
מה בארץ לא יודעים עודבות כמו: לשבת על בטון קר גורם ל: 1.עקרות 2. דלקות בשלפוחית השתן. אגב, זה נכון גם לבנים וגם לבנות.
ממש מוזר, תחשבו על זה, ואם אתם לא מאמינים, תבדקו בספרות המקצועית או בכל אנציקלופדיה רפואית.
טוב, איך הזמן רץ אני חייבת לחזור ללימודים שלי.
כרגיל עומס.
תשמרו על עצמכם,
ושהייה לכם יום שישי קסום!!!!
העין של יהלום
בבלוג זה
בכל הבלוגים
