לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Cherry lips

It just ain't fair this thing called loving When one step there and the other feels nothing


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

והנה ההמשך...


שלום, שלום....

אז צברתי לי עוד כמה חוויות באי המוזר הזה והחלטתי שעכשיו אני יכולה לשתף אתכם, אז זה הולך ככה:

נתחיל בכמה עובדות בסיסיות (ומפגרות) לגביי התנהלות חיי היומיום פה-

1. בניגוד לארץ- השמש זורחת פה בין השעה 08:30 (09:30 בארץ) לבין 09:00 (10:00 בארץ!) בבוקר... משמע- אם אני אתקשר אליכם מתישהו בסביבת 13:00 בצהריים ואאחל לכם בוקר טוב- אל תכעסו עליי- תנסו להבין... רק התעוררתי.

2. בספרד עצמה (למי שלא עקב- אני לא גרה בתוך ספרד- אני גרה על אי) כל החנויות נפתחות בבוקר לקראת 10:00 אבל בשעה 14:00 (ב-ד-י-ו-ק!) כולן נסגרות לטובת מנוחת הצהריים. הן נפתחות שוב ב- 17:00 בערב ונסגרות כבר לקראת 19:00-18:30 גג.

3. סתם ככה בשביל הכייף מדי יום הם (הגיברלטרים המפגרים והמשועממים) מתכנסים להם לכל מיני שביתות וכנסים- משהו מוזר ביותר. אבל זה לא הנושא- הנושא האמיתי הוא שבשביל הפגנה/ שביתה של איזה 40 איש הם מביאים צוות של לפחות 100 שוטרים ואם זה לא מספיק הם סוגרים איזה 3-4 רחובות ראשיים מתוך 5. בקיצור- מפגרים!

4. עוד דבר שנורא מוזר ואפילו קצת גובל בפסיכיות- הם נוהגים לשטוף כל לילה את הרחובות. ולא רק את הרחובות הראשיים ולא רק בזרם מים חזק, אלא את כ-ל הרחובות ועם סבון בריח לימון... לכו תבינו. השבוע יצא לי במקרה לעבור ליד ביוב שהייתה בו סתימה ובדיוק פתחו אותו. מה אני אגיד לכם- המקלחת שלי לא נקייה כמו שהביוב הזה היה- פשוט לא להאמין כמה שהם פנאטיים לגביי הנקיון הזה. 

מעבר לכל הסממנים של חולי הנפש פה- הכל בהחלט מצויין ומעבר לזה. אני נהנית פה מתקופה ה"ריבאחס" שזו התקופה של אחרי החגים הגדולים- של הסיילים הכי גדולים בכל ספרד. יוצא לי לקנות חצאית ג'ינס (מיני כמובן) של פול אנד בר ב- 23 ש"ח בלבד... ועוד כל מיני מציאות שכאלו. הקטע הכי מצחיק היה שקניתי כפפות ממש יפות ביחד עם תהילה (השותפה שלי) ואחרי שהוצאנו עליהן איזה 15 ש"ח גילינו שהן בייבוא מישראל- גוטקס...
נכון לעכשיו אני סתם מבזבזת פה בגלל כל הריבאחס האלו אבל לפחות אני קונה סחורה ממש טובה בזול... אז אני מתנחמת!

טוב, הגיע הזמן לחזור לעבודה ולכן אני אסיים עם קובץ משפטי חכמה שאמרו כמה מהלקוחות שלנו:

המזל לא נופל רחוק מהתחת

 

אני כבר לא נעלב אחרי כ"כ הרבה שנים בהימורים יש לי עור של חמור

 

לא למדתי הרבה אני מושכל טבעי (לקוח לא מצליח להבין אם פארלה ודאבל זה אותו הדבר)

 

בעל הברון הוא בעל הדעה (לקוח מבצע משיכה- כשאשתו צורחת עליו ברקע)

 

יש אנשים שמחרבנים על המרק שהם שותים ממנו- על החכ"ים שרוצים למנוע את ההימורים ברשת

 

נו..יש אור בקצה המנהרה של השער?..

 

צריך לפגוע בו חזק כמו ברגל של ההוא, הרקולס (על המנכ"ל של הטוטו)

 

עם הקליינטים צריך לטפל בכפפות של כפית זהב

 

זו קבוצה גרמנית- אני לא שם הימור הם כולם ניאון- נאצים

 

הלייקרס יעשו להם לאנץ' (שימו לב- לא לינץ' אלא לאנץ'...)

ובנימה אופטימית זו- שיהיה אחלה סופ"ש!

אוהבת ומתגעגעת מלאנת'לאפים...

נכתב על ידי סוצ'..! , 7/3/2007 23:50   בקטגוריות אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אמנם כבר עבר קצת זמן- אבל בכל זאת...


 

אנשים יקרים, סוף סוף אני מול המחשב אז החלטתי לנצל את הזמן ולשלוח לכם מכתב שיספר בקצרה את המסע המייגע שלי.
אמממ... מאיפה להתחיל?

אוקיי, זה התחיל בהתייבשות שלי בשדה התעופה- כפי שגיליתי מאוחר יותר- תמיד אפשר לסמוך על טיסות של איבריה שיאחרו... זה המשיך בטיסה בתוך מטוס ישן ומסריח (ממש כמו מוניות השירות של קו 16- שעכשיו אני יודעת להעריך...), עם הפסקות חשמל קלות במהלך הטיסה, דבר שגרם לא פעם לאיבוד גובה ספונטני של המטוס. בבוקר הוגשה "ארוחת בוקר": משהו שמריח כמו חביתה אבל בצבע הלא נכון- לבן, איזה קוראסון יבש ולחמניה שלא סותמת לי את החור בשן, אבל לא התלוננתי ואכלתי כי הייתי רעבה... :)

כשסוף סוף נחתנו במדריד השמש הייתה גבוה בתוך שמיים כחולים מדהימים והטמפרטורה הייתה מינוס 2 מעלות בלבד. כל ההרים מסביב היו מכוסים בשלג טהור. לא היו רוחות ובזכות השמש היה לנו די נעים- תתפלאו, היה נעים יותר מבארץ!

בגלל האיחור בטיסה הראשונה נחתתי ברבע ל- 11 כשבשעה 11 ועשרים יש לי כבר טיסת המשך- התחלתי לרוץ! רצתי ורצתי, ורצתי, ורצתי במשך קרוב לרבע שעה, ועדיין הייתי באותו מקום בשדה תעופה. עד שגיליתי תושיה ופניתי לאיזה ערס שהיה איתי במטוס הראשון- היה נראה עליו שיש לו מושג לאן הולכים ומה עושים- אז הלכתי אחריו. למזלי החושים הפנימיים שלי הצילו אותי שוב כי רק בזכותו הגעתי בזמן לטיסה הבאה.

כמובן ששום דבר לא יכול להתנהל כרגיל- טיסת ההמשך שלי איחרה בארבעים דקות!!! ולבינתיים אני מתאפקת לפיפי מחמש בבוקר, אבל לא יכולתי לעזוב את התור...

טיסת ההמשך הייתה במטוס הרבה יותר נעים- חדש יותר ומרווח יותר- והיא התחילה די טוב. בשתי הטיסות ישבתי ליד החלון, ממש איפה שהכנף של המטוס, כך שידעתי בדיוק באיזו זווית אנחנו נמצאים, דבר שהסתבר מאוחר יותר כטעות!

 הטיסה עצמה ארכה כשעה ורבע כשבמשך כל השעה הראשונה ישנתי. לפתע- משום מקום התעוררתי בבהלה ומיד הסתכלתי דרך החלון, חיפשתי את הכנף של המטוס ולא ראיתי אותה. החלק הבא יישמע לחלק מאיתכם כהגזמה פרועה ולחלק השני כסצנה מסרט ממש גרוע, אבל לצערי אני לא עובדת עליכם...

לא הצלחתי לראות את הכנף בגלל ערפל שפקד את האי ואת סביבתו. היו רוחות חזקות שטילטלו את המטוס וממש הפילו אותנו. בבת אחת כל התינוקות והילדים שהיו במטוס התחילו לצרוח ולבכות והבהלה גברה. הדיילות התחילו לענות לשאלות של נוסעים מודאגים ואני, הצטרפתי לבכי של התינוקות.

כשירדנו מעל פני העננים וסוף סוף ראינו את הקרקע- היא הייתה ממש רחוקה מאיתנו ומתחתינו היה ים. פתאום הגיע משב רוח שזרק את המטוס כ"כ נמוך לצד ימין (הצד שאני ישבתי בו). לא יודעת מאיפה היה לי את האומץ אבל הסתכלי דרך החלון וראיתי פתאום שעוד רגע הכנף של המטוס נוגעת בים שמתחתינו.  מבחינתי- זה בהחלט היה החלק המפחיד ביותר של כל המסע הזה... ממש ברגע האחרון הטייס הצליח (איכשהו) להנחית את המטוס בשלום... ואז התחילו המחיאות כפיים, הבכי של ההקלה והבהלה למזוודות!

משם הכל כבר היה הרבה יותר טוב (כי איך יכול להיות גרוע יותר במצב הזה?!) פגשתי את אדוה (חברה של אחי) בשדה התעופה והיא לקחה אותי לבית החדש שלי. מסתבר שאני גרה איתם עכשיו אז יצא לי פנאן! הדירה שלנו ענקית- פשוט עצומה- משהו בסדר גודל של 7 חדרים בארץ, שפה היא מחולקת רק ל- 3 חדרים.... עם סלון גדול ומטבח.

ארנון, אדוה והשותפה שלנו תהילה- הבטיחו לי היום ארוחת שחיתות- כי הייתי מורעבת (בואו נחשוב למה...).

נכון לעכשיו אני במשרד, אחרי מקלחת ואיזו ארוחונת קטנה... הכרתי את כל החבר'ה, הם ממש צעירים ונחמדים!

עכשיו אני אסיים כי אני הולכת לקניות (כיף, כיף, כיף!!!) ואני מבטיחה לכתוב שוב בקרוב...

נכתב על ידי סוצ'..! , 7/3/2007 23:47   בקטגוריות אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כמה הזוי!


אתמול הייתי בחינה הראשונה שלי!

כן, החלטתי שבאמת הגיע הזמן שבתור תימניה אני אראה חינה תימנית אמיתית.

החלק המוזר הוא שהחינה הייתה של נטע!!!

רק בן 20 וכבר החליט להתחתן...

בכל מקרה, היה מדהים!

כ"כ נהנתי לרקוד שם...

צחקתי, שרתי, רקדתי והייתי עם חברים!

עשה לי טוב כ"כ להיות שוב עם אנשים, במיוחד עכשיו עם הפסיכומטרי וכל שאר החרא הזה...

ואז, באפטר פארטי מושלם יצאתי עם גלעד ואיתי (המקסימים להפליא!) לאיזה פאב קטן ונחמד ובילינו עד אור הבוקר....

 

נכתב על ידי סוצ'..! , 21/2/2006 11:49   בקטגוריות אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי:  סוצ'..!

בת: 39




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסוצ'..! אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סוצ'..! ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)