My blog MY RULES
|
| 6/2008
משהו שחייבים לקרוא...
תקראו עד הסוף... D:
עד כמה שהכל נכון .....
העולם שלנו הפך למקום בו אדם מוערך יותר בגלל שהוא מפורסם, מוכר. למקום שבו אדם הוא מוערץ/מעניין יותר בגלל שהאף שלו למעלה והאגו שלו בגודל של מישהו שזיין יותר מדי נשים. הסביבה שלנו הפכה למקום נדוש בגלל אופנות, או בגלל ההתמרדות באופנה, שלמען האמת עכשיו ממש באופנה. האנשים שהכרנו הפכו לסנובים ואדישים כי כנראה זה 'מה שהולך', אנשים שבעבר שמחו והתרגשו לראות אותך עכשיו מספקים ב"היי" וגלגול עיניים שמאלה. חברים שהכרת להם את העולם שבחוץ, נראה כי שכחו ממך ובנו להם שם. והאנשים כולם בטוחים שכולם שונאים אותם כי הם מושלמים/רזים/יפים/מפורסמים/מוכשרים בעוד ששונאים אותם בגלל העובדה שהם חושבים שזו הסיבה ש "שונאים אותם". ואני תוהה מה מושך אנשים לאנשים שכלום לא מעניין אותם חוץ מליצור סביבם התעניינות, לאנשים שאורח השיחה איתם לא יהיה יותר מ "היי" בגלל אדישות כללית לעולם. לאנשים שבעצם, עושים סביבם עניין בגלל שהם עושים סביב עצמם עניין, או יותר נכון רוצים שתחשבו כאיול יש סביבם עניין, בעוד בעצם הם המעריצים של עצמם. (הייתי קוראת לזה מגאלומניה). ואני? אני מעדיפה לחייך לעולם, ואם מישהו פונה אלי לא להסתכל במבט של "למה נראלך שאני אדבר אליך בכלל". ואני מעדיפה להנות ולצחוק ולפתח שיחות, ולהכיר אנשים, להשתגע ולהתחרפן ולא אכפת לי עד כמה "לא בוגרת" אני נראית. שכחתם להנות, והעיקר שלכם זה להראות לכולם כמה אתם מושלמים, וכמה אתם חשובים וכמה אתם יותר טובים מכולם ואף אחד לא לרמה שלכם. וכשאתם חוזרים הביתה, ומאוחר בלילה, ואין יותר שיחות בפלפאון, ואין שיחות במסנג'ר, ולפני שאתם נרדמים, אתם לגמרי לבד עם עצמכם. ואז אתם מבינים שאתם שקר, וחוץ מלכולם השקר הכי גדול הוא לעצמכם. כי מכל הנסיון להראות לכולם כמה אתם בטוחים בעצמכם, איבדתם כל דבר פנימי. אז אתם יפים(בספק), מה חוץ מזה? ריק לגמרי. יש כל כך קצת אנשים טובים, כל כך קצת אנשים שאפשר לשבת איתם לשיחה טובה או להנות איתם כמו שלא נהנים הרבה. וכל כך קצת אנשים שלא יסתכלו עליך כאילו אתה קטן מהם, רק כי הם חייבים להרגיש גדולים, לכפר על הביטחון העצמי הטבעי שאין להם. אני לא יודעת איך לקרוא לזה, אבל לא רק אני שמתי לב שדברים פשוט מתחילים לההרס. הכרתי המון אנשים מדהימים, איפה הם עכשיו? אני מניחה שבשפל המודחק של עצמם. והאמת, שיהיה. אני אשמור את הקשרים האמיתיים שלי קרוב אלי. מצטערת על כל הקשרים שהזנחתי, אולי מתישהו אני אבדיל בין דברים אמיתיים לבין אלו שממש לא. אבל זה לא כזה קל. מרגישה כאילו זה תמצית קטנטן ביותר מכל מה שאני רוצה להגיד, ואני מניחה שלא הצלחתי להעביר טיפה ממה שרובכם יודעים שהתכוונתי. להתאים אופי לאופנה, זה מגעיל. אני רוצה לצאת החוצה ולראות אנשים מחייכים ונהנים, בלי קבוצות, בלי אדישות ובלי סנוביות.....(אני בטוחה שרוב האנשים רוצים זאת לא רק אני) וזה לא נאיבי. תזכרו מאיפה באתםםםםםםםםםם.
*רשמתי כי הבנתי*
*לא מעניין אותי בגרוש כל מה שאתם אומרים ...כל תגובות הנאצה על הזין שלי :) *
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Nata =\