איך קילפת ממני שכבה אחר שכבה של הגנה

זרקת מעליי את כל הקליפות שהכילו את תמצית חיי.

השארת אתי עומדת ערומה

כנגד העולם

ורוחות קרות בערו בי, והכו בי גלים גלים

והשמש שרפה את גופי באש עצומה.

וכשעמדתי דוממת מול העולם הגדול

חסרת תשובות

הלכת והשארת אותי המומה

כמו תפוז בחורף הנשמט מענף חייו, מתגלגל במורד שביל הכורכר

ועוברים ושבים מרימים אותו 

לגעת, לראות, לנסות ..

ומשליכים

וברגע אחד משאית המוות חצתה את הדרך

מפוצצת את כל כולי לרסיסי

מיץ

תפוזים.