אז דווקא שמצאתי לי זמן להתיישב מול המסך ולכתוב לכם- ושוב הכנתי פוסט משעשע נחמד זורם וקליל
נחתה עלי בשורה רעה- רעה מאד
מזה כבר כמה חודשים שבועות בהם אימי חשה ברע
לא באמת ייחסנו לזה הרבה חשיבות
ופתאום בדיקה אחת ששינתה לנו את חיי המשפחה
"יש לאמא גידול" סיפר לי אבא בחשאי כאשר הוא פורס על פניו חיוך מזוייף
"עכשיו יותר מתמיד אני זקוק לעזרתך"
והרי זה אבא שלי- האדם שאני הכי אוהבת עלי אדמות
איך אוכל לסרב?!
אני לא חושבת שעיקלתי ועניתי "בסדר אני אעזור"
"ספיר, האחים שלך לא יודעים- עדיף לשמור את זה בנינו, אמא לא רוצה ש.."
"אבא! אני לא אגיד, זה בסדר"
הלכתי לחדר חשבתי קצת
גידול? איך? למה?
ואז נזכרתי שבשבוע שעבר כשרבנו
ממש כמו בכל ריב- קיללתי אותה כל כך הרבה פעמים
"הלוואי שתמותי כבר", "אני אעשה מסיבה בלוויה שלך", "אני בחיים לא אספר עליך לילדים שלי"
המון דברים שאני מוציאה בשעה שאני עצבנית בלי לבקר את עצמי קודם לכן
המון דברים שאני מתחרטת עליהם אבל האגו שלי לא נותן לי לבקש סליחה
עכשיו אני פשוט לא מסוגלת להסתכל לה בעיניים
אני מרגישה אשמה במה שקורה לה
אני לא מצליחה שלא לחשוב
כשאני לבד אני לא מצליחה להפסיק לבכות ולבקש סליחה
למרות שהיא לא שומעת- להתחנן לדבר הזה שיושב שם למעלה
ומשחק בנו רולטה רוסית
שלא תמיד יקשיב לכל השטויות שאני מוציאה מהפה תמיד
אני זוכרת שבמלחמה ברגע של עצבים קיללתי את בן הדוד של בת הדודה שלי
כי הוא התחיל איתי ולא קלט שזה מציק
אז אמרתי ברגע של כעס "הלוואי שתדרוס אותך משאית מחר"
ויום למחרת הוא ואחי נדרסו - אומנם בידי אוטו של שיכור אבל עדיין
אני מאמינה שלמילים יש כוח מסויים- ואני פוחדת שיקרה משהו
זה פשוט יישב לי על המצפון וייגמור לי את החיים
אני פשוט לא מצליחה לנשום בלי רגשות אשמה
ואמא- היא כ'כ חמודה- כ'כ דואגת לי ולסרט שלי
מוודאה שהכל הולך לי חלק- רבה עם המורות שלי רק כדי שאני אוכל לעמוד בהכל
כל היום רודפת אחרי שאני אוכל טוב- שאני לא ארד ברגל אפילו לא מחברות שגרות 2 רחובות ממני
כל זה ואני רק מקללת אותה
אני כ'כ רעה- אני רק גורמת נזקים- ואנשים לא מבינים למה אני מרחיקה אותם
זה רק לטובתם! אני לא רוצה שעוד אנשים ייפגעו מהאדישות והרוע שלי!
למה אתם פשוט לא קולטים שלהתרחק ממני זה לטובתכם?!?!?
דיייי הלוואי שכולם היו מאתרים סכנות מראש ותופסים ממני מרחק לתמיד!
וזה מציק תמיד שאני באה לכתוב כאן המצב רוח שלי ירוד בטירוף- וזה לא ככה בדר'כ- אולי ישרא מביא לי נחסים לחיים?!?
אז המשפט שמסכם את השבועיים הקרובים הבאים עלי
"בני האדם סבורים שהזמן חולף- אך הזמן יודע שבני האדם הם שחולפים"
וגם משעמום יתר תירגמתי שיר נחמד- זה גם הסיח את דעתי- תהנו:
לא רוצה לבכות בגללך
מזה רגע שאיבדתי אותך
ואפילו שאני עוצם את עיניי
אני יודע שאהבתך נמצאת כאן
לכל מקום שאני הולך
את נמצאת איתי
אחר כל צעד שלך אני עוקב
האהבה הזו שידעתי עזבה
אמרתי להתראות, זה היה הסוף
ודבר לא נותר בנינו
רק השמש, השמש שלנו
והכאב והפרידה הזו
ואת עוזבת ואני עוזב
ואף אחד לא אמר 'סליחה'
את בוכה- אני בוכה
השמש שלנו כבתה
אינני יכול להמשיך כך
אני יודע שלא תשובי
זה חסר תועלת להיזכר
זה לא ישיב אותי לאחור
אבל שאני לבדי חושב
ולפתע האורות כבים
אני מדמיין אותך קרובה
והכל מתחיל לחזור...
אמרתי להתראות, זה היה הסוף
ודבר לא נותר בנינו
רק השמש, השמש שלנו
והכאב והפרידה הזו
ואת עוזבת ואני עוזב
ואף אחד לא אמר 'סליחה'
את בוכה- אני בוכה
השמש שלנו כבתה
פסח שמח- תשתכרו- תהנו- ותתפללו לבריאות של האנשים שחשובים לכם
בחיים אל תיהיו כמוני זה שובר!
לילה טוב
שלכם עד הפוסט הבא
קריסטל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
