שישי בערב, אני חולה ולבד וממש משעמם לי
בדיוק לחופש ולצו ראשון.אני ידועה בתזמונים המדהימים שלי..
השמן שלי לא פה,הגשם בחוץ משתולל עם הרעמים המטורפים האלה שעושים לי עוד יותר קר.
נכון זה סוג של פוסט התלוננות אבל זה בסדר כשזה גם ככה רק לעצמי.
החתולה שלי פה לידי מתחרפנת עם הצעצועים שלה ועושה רעש ובא לי לזרוק עליה נעל
ושוב אנ אגיד כמה כואב לי הגרון ואני שונאת את זה במיוחד כשיש לי הופעה בשלישי.
זה ממש עצוב כשהשמן בצבא בסופש,אבל זה עוד יותר עצוב כשככ קר בחוץ והוא לא פה.במקום זה הוא שומר באיזה חור במדבר בקושי ישן עם יובש על השפתיים וכאבי בטן\גרון\רגליים או כל מקום אפשרי.
הלוואי והייתי יכולה לעזור :/.הגעתי למסקנה,שצבא זה חרא.טוב נו,לפחות הם מגינים עלינו.
באיזשהו מקום אני גאה שהשמן בקרבי.אחד מיני רבים ששומר עלי ועל כולנו בתרומה הקטנה הזאת של 3 שנים.
אבל זה גם ממש מעצבן. לא לראות אותו ככ הרבה זמן עד שהלהבה כבר דועכת והתשוקה נעלמת.כן כן גם כשהוא חוזר.
כשהוא חוזר זה כאילו הוא עדיין שם או בחלום המאה כי הוא נרדם לך ליממה. והוא פה רק יממה.
אני יודעת...כבר נכנסתי לקשר הזה יותר מדיי חזק עם השמן כדי לסיים הכל ועוד בגלל צבא מזדיין
אבל לפעמים זה לאו דווקא בגלל הצבא.
השמן הזה יכול פשוט להוציא אותי מדעתי לפעמים ועוד אחכ לומר שאני מגזימה
טוב נו , עד שאני לא אגיע לצבא כנראה שלא אבין לעולם את ההצטדקויות האלו..אבל בכל זאת,
משהו ממש דפוק בי כי אני מאוהבת בו עד מעל הראש
חג שמח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*It must be love