באמת שממזמן לא פרקתי פה שום דבר
אולי כבר כמה חודשים טובים
אבל אני מרגישה כבר שאני נשברת ומתפרקת ..
אני מרגישה מותשת.
הם פרימיטיביים והם לא מבינים שנערה בת 16 באמת יכולה לאהוב
את היום שנכנסת לחיים שלי אני לא אשכח לעולם..אני מודה לאלוהים על זה כל יום כשאני מדברת איתך או רואה אותך.
כמה אתה עוזר לי ושומר עליי ודואג לי ועוטף את כל כולי באהבה ענקית שאי אפשר לתאר במילים את גודלה.
אבל גם עם זה..
לפעמים קל לנו לשכוח את המכשול היחידי בקשר שלנו
ואנחנו שמים אותו כנושא שולי ביותר בצד כי אין מה לעשות..
זה עדיף מלשים את זה במרכז..
אבל לפעמים, כשקורים כל מיני קטעים איתם אני יכולה להשתגע מזה..
אפילו אם הם יגלו אני איתך נשארת
לעולם אני לא אעזוב אותך. לפחות לא בגלל זה.
ומקווה ויודעת שגם אתה לא אותי
אבל המחשבה של הסיכוי הכי קטן שאני אאבד אותך יכולה למלא את הכנרת מחדש ולהפוך אותה למלוחה.
יפה שלי, אני אוהבת אותך כל כך כל כך כל כך
אבל באמת..אני כבר לא יודעת מה לעשות.....אין לי פתרון ואני מסתובבת במעגלים וכל פרק זמן אנחנו חוזרים לאותה הנקודה. שכמעט והם יודעים.
אני יודעת שפתרון אתה לא תוכל לתת לי..אף אחד לא יוכל.
כי לדבר זה לא עובד..במיוחד כשאני מצפה מהם להקשיב..אני יכולה לדבר לקיר ושומדבר לא ישתנה.
אני מקווה שהקשר שלנו והאהבה שלנו יותר חזקים..ושנצליח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*It must be love