באמת טוב לי.
אחרי הרבה זמן של איכס אני יכולה להגיד (כמעט) בביטחון מלא
שפשוט טוב לי.
והטוב הזה, והשקט היחסי לא מרגיש כמו "השקט שלפני הסערה"
הוא מרגיש לי נכון ובדיוק בזמן.
ואחרי הכל הלימודים עדיין הולכים דיי ברגל, והחברים עוד מרגישים מוזנחים מפעם לפעם,
בבית יש בעיקר צעקות וההורים מציבים גבולות מאוד שמרניים.
אבל טוב לי.
אני יודעת שתהיה שם, בכל מצב, בכל מקרה, בכל בחירה, בכל טעות.
זה גורם לי לאושר עילאי שעושה כל דבר אחר דיי גמדי.
פתאום לא להגיש עבודה כזאת או אחרת ניראת לי שולית בהשוואה ללראות את החיוך או להרגיש את הליטוף שלך.
תיקנת ילדה שבורה.
לא שאין עוד סדקים אבל היי, אחרי הכל זה הסדקים האלה הם מה שהופכים אותי לאני...
הדברים כאילו מסתדרים מעצמם לאט לאט, לפחות בדברים מסויימים.
פעם ראשונה שזה מסתדר הרבה יותר בקלות וזה לא מלחיץ אותי כמעט בכלל.
אין דרך אחרת להציג את ההרגשה שמציפה אותי:
טוב לי.
"בדיוק שאני מאבד תקווה
נזכרתי איך הגעת וידעת להוציא אותי בזמן
כן...
חצר בית ספר בהפסקה
אתה מחייך הגעת ישר מהצבא
כן...
כבר נהיה מאוחר אחרי שבע ושלושים
אני לבד בחוץ מחשיך
ממש לפני שאני עף מהפסים
הרגשתי שאנחנו מתקרבים
עם היד באוויר ציירתי את החוף
רוח ים שני אחים (לא ממש אחים...) כותבים שמות בחול
מתחברים לגלים ולא רואים ת'סוף
עכשיו טוב
עכשיו טוב..."
אני אוהבת אותך יפה שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: