עודי מפזזת לי הנה והנה בנבכי המניה-דיפרסיה ושלל ההפתעות, קרו המון דברים טובים. והכל בפחות מיממה!
רגע אחת תאפפני עצבות, וברגע השני אני מתרוצצת סביב זנבי המכשכש ונובחת שירי קברט מלחיצים, עולה לכולם על העצבים ונהנית מכל רגע!! חיי מתעתעים בי, וברגע זה – מוכנה אני לתעתע בהם חזרה!
הם חושבים שעד עפר דיכאוני?? ובכן – הם צודקים.. צלליהם מוסיפים לרחף מעל ראשי כגיליוטינה אקזוטית, להבם ברק כחול וקר וכל כוונותיהם זדון. ואולם – עודי מלחכת אדמת חמרה וכורכר בתיבול עדין של גיר, והנה טעם חדש בפי:
אה-הא! משהו צומח מאדמת הבור התפלה הזאת! זהו שתיל של סברס!!
ופירותיו של סברס זה מתוקים הם, ובאים הם בשלל צבעים ומנגינות והילולה וטרללה! להלן ממתקי היממה החולפת:
קדחת קברט כבר אמרנו? אז כן, אז אני עדיין גרופי היסטרית של דניאל אפרת (הגרסה המוצלחת ביותר של המנחה שנצפתה אי פעם!! >< דניאל, תשיר לי מונולוג!!!!~), אחוזת דיבוק שתי-שורות-אט-דה-טיים, מענטזת בחוצות הקריה ללא כלימה וכולי נצנצים ופייטים ומחשופים עמוקים עם נוצות – ובצורת אינה נראית באופק.
ובכן, אתמול יצאתי עם הפריץ יקירנו לקפה ומשחק חטוף, וכמובן שעברתי בחנות הדיסקים הסמוכה ובזזתי את הפסקול של הקסט מברודווי. אח"כ ישבנו שעה באוטו של פריץ (יש לנו רעיון אחר לגמרי משל יתר האנשים לגבי מהו דרייב-אין...) והקשבנו לרכישה החדשה, רק כדי למצוא שהיא בכלל לא משהו, אבל ניחא, ונכון לרגע זה – כבר אפשר להכריז בחוצות שאני מכורה *גם* לגרסה הזאת ושבית-צבי הם איכות בקופסא!!
בצעדי ענק אנו מפלסים לנו תלם שאיש לא הלך בו לפנים אל עבר הבמה, כשמאחורינו נשרכים חברי קבוצתו הנאלחה של כ', לשעבר מושא לפנטזיות-מעל-גיל-18 והיום קולב נטוש בארון ההיסטוריה המפוקפקת שלי. שַמעו החצופים את תוכניותינו המוזיקליות, והחליטו שהם רוצים גם! אז צוצון ברצון נשאר, והם יישארו באבק:
לקבוצת הקברט שלנו יש תזמורת חיה בת חמישה נגנים (קלידן, סקסופוניסט, חצוצרן, בסיסט ומתופף!), להק רקדניות בפוטנציה, תפאורה עתירת-תקציב (ומזל..) וקשרים בכל רחבי ממלכת הקריה וחוצותיה! אנחנו בשיא הלחץ ויש עוד שלושה וחצי חודשים!! אכן, ההפקה הנ"ל הולכת להיות מסמרו של הערב המצ'וקמק הזה, ואנו נסחט מעצמנו איכות שלא נראתה על בימת התפוח מעולם!! כמובן שהעובדה שאיש מעולם לא הופיע שם לפנינו תסייע בכך..
עוד ממעללי היום, עלצו ופחזו גרמי שמים לעזרי, והתבטל שיעור ספורט! D: לבד מזאת גם לא היה שום תור אצל הרופא, וגיליתי שהמותניים שלי צרים משהיו. אושר? אכן כך.
כעת על הפרק שני סרטים שכורים שינעימו את בטלתי: "All That Jazz" המסתורי, ו – נכון, ניחשתם: "קברט" עם לייזה מינלי ואוסקר to go with it! היש מאושרה ממני כעת במחוזות התבל הנרחבים? אפילו לא תעלומה. אני פשוט המאושרה באדם! ^___^*
"אין ליצורה הפוחזת הזאת בית-ספר? אין לה מבחנים?! למה היא כאן כל הזמן??" תשאלו. ואני אענה –
אה-הא! שוב התחכם לי העולם – ואני היטבתי להתחכם לו בחזרה!! מחר יש מבחן במחשבת. ומי מתקשר אליי פתע פתאום? אורי ממערכת "במחנה". שבו, כאן בשׂורותיים-שתיים לחיי!!
האחת, יש לי זימון מחר! הלאה מפה, מבחן עלוב! הצלוחית מחכה לי בשמונה וחצי שאחזור אליה!
השנייה – הצלוחית מחכה לי בשמונה וחצי שאחזור אליה 0_0'
אחרי שנזף בי שוכן הצלוחית הפוחז על כי לא עניתי לקריאותיו הנואשות של מכשיר הסלולרי הזקן שלי (שיחות לא מזוהות – שיחות בלי זכויות! הממ, סטיקר – האומנם?), אמר לי בזו הלשון:
"לצערך אני מתקשר להודיע שאת ממשיכה איתנו במסלול המיונים..."
הידד!! החוגר נמצא! העבריין נענש! שנקין ממשיך לשכון בערך איפה שעמק המומינים נמצא, ואני חוזרת אל המערכת!! הו, מחוז חפצי. הו, פנחס-איש-הארכיון בעל הפלטה-החמה והאורז. הו, שומר כניסה פוחז וחביב, דוּמה כי תמשיך להאפיר בעגמומיותך הזהובה הלאה במעמקי פריים הפארסה על שמי!
מחיתי דמעה וביצעתי מנוברים מספר של ריקודי-בושת ברחבי המטבח, אל מול עיניה הנוצצות של אמי (היא בטח חשבה משהו כמו: "הקטנה שלי כזאת מפגרת, זה כל כך חמוד!~")
אם כך, סערת היצרים, התופים והמחולות ממשיכה בסחרורה הפוחז סביב מרחב המחיה שלי, ונפשי הקצוצה גועשת בקרבי כמרקחה. הצלוחית קראה לי לשוב אל מחוזותיה, אני עדיין כאן ויש לי תזמורת חיה של חמש נפשות פוחזות; המבחן נדחה, השיעורספורט התבטל, כל מה שחסר לי זה מטר של סוכריות טופי ואני מסודרת לעולמים!
הו, ודבר נוסף! כן, יש עוד. מסתבר שאני לקוית למידה והיפר-אקטיבית לא מאובחנת. מי אמר? אמא. אמא היא אשת מקצוע.
גבירותיי ורבותיי, מיין דאם אונד מיין הר, מאדאם אנד מסייה, ליידיס - אנ' ג'יינדלמן – יש לי תרוץ. היה אדם קראו לו פרויד, וחוץ מהיותו סקסיסט שונא אדם הוא גם עשה את חיי כולנו הרבה יותר קלים. אני באמת היפר-אקטיבית, ואין שום פלא שאני לא מצליחה להתרכז בטקסטים שמשעממים אותי.
הידד ליום מאושר! XDD *קונפטי!~*