אני לא מבינה אנשים.

באמת שלא.

כאילו פאק.

אתה בא ללמד מישהו,על זמנך הפרטי,כדי שהוא יכול להצליח בבחינה

והוא מצידו שאתה באמצע משפט,ובדיוק יש צלצול קם מקפל את הדברים,מכניס לתיק ואומר "בואי נלך לכיתה".

כאילו.

אנשים!

זה דוחה.

לא סובלת אנשים כאלו.

הכי נפגעתי בעולם.

זה מחרפן,זה כואב,זה פוגע.

כולה רציתי לעזור.

כולה רציתי לתת לה עזרה בלמידה.

והיא מצידה רק ממהרת לכיתה

פעם הבאה אני לא אשב ללמד אותך.

שהמורים יעשו את זה!

אז זהו,פרקתי את זה זה.

עכשיו!

אני מרגישה הכככככי טוב בעולם!

ואני מאושרת!!

לשם שינוי!

וכואב לי מרוב אהבה בלב!

ואני מתגעגעת:-(

זהו.

חג חנוכה שמייח:-]

אוהבת מלא!