אוף,

זה ממש מעצבן.

אני מבינה אותה,באמת.

קשה לה,וכואב לה.

אבל דיי להיות מסכנה!

דיי לחשוב שכל מה שיש צריך להביא לה.

צריך לתת לה.

צריך לעשות בשבילה.

היא יכולה לעשות,שלא תשקר.

היא מסוגלת לעשות זאת לבד כמו ילדה גדולה.

כי היא גדולה.

זה ממש מעצבן שהיא מחלקת פקודות.

תעשי את זה,ואח"כ את זה.

אהה ואל תשכחי לעשות את זה.

אני באמת מרגישה כמו עבד,כמו שפחה שלה.

זה ממש מעצבן כבר.

שלא תבינו לא נכון.

אני באמת עושה את הכל מאהבה בשבילה.

אבל זה דיי מחרפן.

ואח"כ היא אומרת שמגיבים לה ואומרים לה "בסדר, עוד רגע נעשה את זה".

"למה אתם כועסים עליי?כולכם כועסים עליי,מה עשיתי לכם?!"

בואי נחשוב רגע מה עשית לנו.

אולי העבדת אותנו כמו לא יודעת מה?!

אבל אפחד לא יגיד לה את זה

כי קשה לה,כואב לה.

והיא לא יכולה יותר.

והיא מרגישה כמו נטל,מה לעשות.

לא,היא לא נטל.

כאילו לפעמיים כן.

אבל בכללי היא ממש לא נטל,

ואני באמת אוהבת אותה.

אבל קשה לי עם זה כל כך..

לא רק לה קשה עם מה שקרה.

אוף.

זה סתם פריקה מעצבנת..

נושא אחר..

מחר פסח!

מחר ערב סדר.

אני יודעת שיהיה מעפן.

כמו כל קשה.

מזה לא בא לי על זה..

אני רוצה שהסדר יעבור בכייף,בשלווה ברוגע..

נקווה שזה יקרה...

עוד 4 ימים.

לחץ לחץ לחץ!

יהיה בסדר נכון?

יאללה,

עפתי להמשיך לעשות שיעורים,

התייאשתי מזה כל כך אבל אני אסיים אותה כמו גדולה!
ועוד אסיים לפני הסדר.

כן בטח,על מי אני עובדת?!

לפחות סיימתי כבר גרפיקה ממחושבת,ואני לקראת סיום של גרפיקה ידנית.

ואז מה שנשאר זה רק תורת החומרים וקינמטיקה.

יאיי!

אין עוד הרבה בכלל!

יאללה..

חג שמייח!

וחופשש מהנה:)