אני בטוח שכל מי שקרא כאן ברציפות לאחרונה שם לב לפוליטיזציה של הבלוג.

זה לא שאין לי דברים אישיים לכתוב עליהם,אם כי האמת היא שאין הרבה - אבל עדיין יש.

המודעות שלי לנושאים האלה גדלה מיום ליום, עם כל אירוע וכל משבר או צומת דרכים שאנחנו והמדינה ניצבים בפניה.

ועם המודעות הגוברת גם השאיפה שלי למעורבות.

מי מכם שמכיר אותי אישית גם בחיים יודע על היציאה שלי לקורס קצינים בקיץ הקרוב.

מי מכם שמכיר אותי גם קצת יותר לעומק יודע שאני גם מתכנן על קריירה צבאית כקצין ביחידה שלי, ויציאה ללימודים

כחלק מהקריירה הזאת (שני תארים - יחסים בין לאומיים כתואר ראשון, ודיפלומטיה וממשל כתואר שני...כן,אני שאפתן).

אין לי טווח בתכנון של כמה שנים אני מעוניין להישאר במערכת הצבאית.

אני רק יודע שאני רוצה להגיע הכי רחוק וגבוה שאני יכול להגיע,גם בדרגה וגם בתפקיד.

לא רק בגלל הרווח האישי שאני רואה שאפשר להפיק מהמערכת הצבאית.

למרות הביקורת העצומה שיש לי על המדינה ועל התהליכים החברתיים, הכלכליים, הפוליטיים והבטחוניים שמתרחשים בה - אני אוהב את המדינה הזאת

כי כאן זה הבית. כאן המשפחה שלי והחברים שלי, כאן גדלתי וכאן הפכתי לבן אדם שאני. ואני אוהב את "הבית" הזה.

אני מוקיר את החלקים הטובים שבו, ורוצה לעשות כל מה שביכולתי וכוחי כדי לשפר את ההיבטים הלא טובים שבו.

אני רואה את עצמי נבנה במערכת הצבאית, ולאחר מכן יוצא ממנה עם ההשכלה שאני שואף לרכוש - למערכת הפוליטית בישראל.

אני יודע שזה מרחיק לכת בצורה בלתי נתפסת בשביל מישהו שהוא "בסך הכל ילד בן עשרים".

אבל יצחק רבין ז"ל התחיל את דרכו בשירות המדינה עוד לפני שבכלל הייתה מדינה - בגיל 16 כשלראשונה אחז רובה ויצא להגן

בגופו וברוחו על הישוב היהודי בארץ ישראל.

ובנימין נתניהו התחיל את דרכו בשירות המדינה גם כן בצבא, אומנם כשנתיים מאוחר יותר כאשר גויס לסיירת מטכ"ל.

אומנם רבין בגיל 16 רק רצה להיות חקלאי והייתה זו מלחמת הקיום של הישוב היהודי ש"גייסה אותו למטרה".

ואני בספק אם בנימין נתניהו הצעיר שרק התגייס לצבא באמת ראה את עצמו מגיל לראשות הממשלה באמצע שנות התשעים

ולאחר מכן מתמודד שוב לראשות הממשלה בסוף העשור הראשון של שנות האלפיים - אבל לי זה לא משנה.

זכיתי בפריבילגיה לבחור את דרכי במקום שהמציאות תכפה אותה עלי...וחלילה שאני אשווה את עצמי לאנשים הגדולים האלו

(ובכוונה לקחתי שני אנשים משני הקצוות השונים של "הקשת הפוליטית"), וזוהי בחירתי.

אני יודע שאנשים יגידו "אתה עוד תשנה את דעתך..אתה תראה" ובכן, אולי זה באמת יקרה.

ומצד שני - יש מישהו שלא שינה את דעתו ואת שאיפותיו בחיים? זה אנושי ונורמלי לחלוטין.

אבל זהו הכיוון שבנקודת זמן זו אני שואף אליו, זוהי הדרך שאני רוצה ללכת בה.

אני רוצה לשרת את מדינתי ולתרום את חלקי בהגנה על המדינה ככל שידיי משיגות ולקחת את זה כמה שיותר רחוק שאוכל,

ולאחר מכן לעלות שלב ואף להנהיג - בתקווה שהמנדט יינתן לי.

אבל עד אז...אני בסך הכל רב"ט בצבא ההגנה לישראל, שעושה את כמיטב יכולתו ולפעמים גם מתעלה מעל ליכולתו

ותמיד שואף ליותר.

שרואה בשירותו הצבאי כשליחות וצו מוסרי שהוא ממלא באופן טבעי - ולא רק כי קיים איזשהו חוק שנכתב בתחילת דרכה של המדינה

שקובע שעל כל גבר ואישה בני 18 להתגייס לשירות צבאי או לאומי.

שלא נותן ל"כל הדברים הדפוקים במדינה" לפגוע באהבתו אליה וברצונו לחיות כאן את חייו ולנסות להביא את המדינה למקומות טובים יותר.

אתם חושבים שהמצב מחורבן - אז לפחות שיהיו לכם ביצים לאחוז בהגה המנהיגות ולהוביל את המדינה למצב יותר טוב...

I'll dare you, bunch of bigshots...