אני נשאר במקום שבו מעריכים אותי על הצטיינות בעבודתי,אבל אין לי בו חיים מעבר לעבודה

או שאני לוקח צ'אנס ומהמר על מקום חדש שבו הכל פתוח מחדש,ואני אזכה בחיי שוב?

אני מרוצה מאיך שהחיים שלי נראים ומוכן להסתכן במעבר הזה בשבילם

או שהחיים שלי כאן התרוקנו מתוכן והמעבר לא ישנה כלום?

אני רואה את המציאות בצורה מעוותת בגלל המרחק

או שאני רואה את הדברים בצורה כלכך בהירה עד שקשה לי להאמין?

המרחק עושה לי טוב או רע?

כשיש ספק,באמת אין ספק?

מה שהיה באותו לילה היה התפרצות רגעית של משהו שמבעבע מתחת לפני השטח

או התלקחות מקרית שלא תחזור על עצמה ולא תתפתח לשום דבר מעבר לזה?

אני באמת יודע מה אני עושה ולאן אני מכוון?

אני עושה את הדבר הנכון,זאת המטרה שלי?

איבדתי את הדרך או שזו רק אי התמצאות זמנית?