שלומלומות לכם קוראיי היקרים

אני רוצה להתחיל את הפוסט עם נתון סטטיסטי,שמלבד הערך המשעשע שלו-הוא חסר תועלת לחלוטין:

בשיר "חופשי" של היהודים,טום פטרובר,הסולן,אומר את המילה YEAH עשרים ותשע פעמים.

לא מספיק סטטיסטיקה בשבילכם? 15 מתוך אותן 29 פעמים באות ברצף...

trust me,מאוד שיעמם לי הבוקר אז ספרתי...

חבר'ה,היום זה יום מיוחד שקורה רק פעם בארבע שנים (לא האולימפיאדה...יש עוד זמן)

ה29 בפברואר..מזל טוב לכל האנשים שחוגגים יומולדת פעם ב4 שנים!

מזל טוב גם לאהוד אולמרט ששיחק אותה במדיניות ביטחונית מהסוג המשובח שלא נראה כאן כבר שנים (תבוסתנות)

שהפליגה בהצלחתה והביאה לכך ש160,000 אזרחי ישראל שחיים בשטח הריבוני של ישראל נתונים לסכנת טילים

באופן יומיומי...אךךךך תענוג לראות חדשות בימינו,כאילו שמלחמת לבנון השניה לא הספיקה לנו...

אז לפני קצת יותר משנה וחצי היו לנו מיליון אזרחים שחיים בשטח ריבוני של המדינה שחודש שלם נפלו עליהם טילים...

אז אני יכול להבין את אולמרט,זה לא מיליון אזרחים...זה בסך הכל מאה ושישים אלף...לא מצדיק מלחמה,לא מצדיק הכנסת כוחות,לא מצדיק חיסולים של הנהגות ארגונים...חסרים לנו איזה שמונה מאות וארבעים אלף אזרחים תחת איום,

אז אנחנו כנראה צריכים לחכות עוד כמה חודשים שהטילים יגיעו קצת לעומק גוש דן כדי להשלים את החסר.

סלחו לי על הקצנת העמדה שלי והעברתה קצת ימינה,אבל הגיע הזמן שישראל תהפוך למדינה מן המניין ותפעיל קצת ברוטאליות נגד האויבים שלה.

ההסטוריה הוכיחה,מתי שישראל לא בחלה באמצעים ההרתעה שלה והיוקרה שלה בעיניי העולם רק עלו.

יחידה 101 שפעלה בירדן פעולות תגמול שכללו גם שחיטה של רחובות שלמים בכפרים ירדניים כתגמול על חדירות מחבלים מירדן בשנות החמישים גרמה לסילוק ארגון הפת"ח מירדן,אחרי שהירדנים רדפו את הפלסטינים וטבחו בהם עוד קצת

(סליחה על הימניות הקיצונית אבל זה לא בדיוק דבר רע שאזרחים "תמימים" שנתנו מחסה למחבלים נשחטו).

במלחמת ששת הימים כשישראל הייתה הראשונה לפעול והשמידה את חילות האוויר של מצרים ירדן וסוריה באותו יום

(ומה שלא מספרים זה שעוד הגדלנו לעשות והפגזנו את מגורי הטייסים באותם בסיסי חייל האוויר של מצרים ירדן וסוריה ושחטנו גם את רוב הטייסים למרות שהם כבר לא היו יכולים לעשות שום דבר בלי מטוסים).

בשנות השבעים שישראל התנקשה בראשי "ספטמבר השחור" שלקח אחריות לרצח הספורטאים במינכן בערי אירופה בלי בושה ובלי להסס ואפילו פוצצה מכונית תופת לא קטנה בביירות כדי להתנקש באחרון המחבלים שנותרו ברשימה

קיבלנו רק טפיחות על השכם מהעולם.

בשנת 1974 שנחטף מטוס אייר פראנס לאוגנדה כדי לקחת את הישראלים שבו כבני ערובה צה"ל שלח כוחות מסיירת מטכ"ל (אולי עוד כמה יחידות כוחות מיוחדים שאני לא זוכר)

ושחררנו את כל האזרחים אחרי שהרגנו את כל החוטפים,נהרג חייל אחד (יוני נתניהו ז"ל למי שלא זוכר,אחיו של ביבי)

(להזכירכם מאז לא נחטפו עוד ישראלים במטוסים).

בשנת 1981 חייל האוויר השמיד את הכור האטומי העירקי,כשהוא עובר מעל שטח ירדן(באותם ימים מדינה עוינת) פעמיים

בלי שהופל מטוס אחד.

(ואני אחסוך מכם את מה שחייל האוויר עשה בסוריה לפני חצי שנה).

וכל זה מוביל אותי לשאלה אחת איפה הביצים של ישראל?!?!?!

איפה הנועזות,איפה היצירתיות,איפה הבטחון העצמי,איפה ההחלטיות והעקביות שאפיינו פעם את ישראל

כמדינה ש"לא כדאי להתעסק איתה"? (ומי שהעיז שילם מחיר כבד)

אני אפסיק לדבר על נושאים ברומה של מדינת ישראל (בעיקר כי זה עושה לי רע ואני יודע שמתישהו זה יתחיל לשעמם)

ואדבר על השבועיים האלה שלי באילת.

במילה אחת

תענוג

משום מה כמות הצחוקים הייתה פנומנלית...

בעיקר בזכות משפטים משעשעים ביותר ששמענו בטלביזיה

לפני שבועיים ב"הסופה" של החורף שקצת אכזבה את הירושלמים עם כמות קטנה יחסית של שלג

כשדני רופ אמר :"מיקי חיימוביץ' קצת התאכזבה אתמול בלילה כשהיא לא קיבלה את ה20 ס"מ"

(אחרי כמה שניות הבנתי שהוא מתכוון ל20 ס"מ שלג ולא ל$@!

אחרי זה במשחק בליגת האלופות רמי וייץ אמר :"קאקה מקבל את פירלו מאחורה"

ואני בתגובה ריססתי את הקולה שבאה ביחד עם ההמבורגר אגאדיר שהזמנתי.

אפילו הדרך חזרה הבייתה ביום רביעי שיעשעה אותי.

קצת אחרי שהתחלנו לנסוע מאילת הרגשתי דחף עצום...להשתין.

אז ביקשתי מהנהג שיעצור לי כדי שאני אוכל להוציא את ה$@! שלי באמצע הנגב ולהשתין.

כשחזרתי שמעתי ילדה קטנה שהייתה על האוטובוס שקלטה מה בדיוק עשיתי מחוץ לאוטובוס

ושרה לאמא שלה (לפי השיר מ"מלך האריות") "שם בנגב,בתוך הנגב,משתין לו החייל"

פחות או יותר חצי מהאוטובוס נקרע מצחוק...

אחרי זה נתתי לה סוכריה ואמרתי לה שהיא שרה יפה

(כבוד לצה"ל,חייל במדים נותן סוכריה לילדה בת שבע ששרה על איך שהוא משתין בטבע)

נחזור קצת אחורה מיום רביעי אל יום שבת האחרון...ים,שמש,שש בש עם תיירים ובקבוק פפסי שעלה לי לא פחות מתשע שקל,אחרי זה מקלחת חמה של חצי שעה וחמין ביתי לארוחת צהריים

או במילה אחת-אורגזמה

ספיקינג אוף אורגזמה,אפילו סקס היה מעורב באחת היציאות הכי קטלניות ששמעתי

כשחבר א' שלי שאל את חייל ב' "אתה יודע מאיפה השם 'אורגזמה' ניתן לקוקטייל?"

(למי שלא יודע,יש קוקטייל עם שם כזה)

חבר ב' ענה "בגלל המרקם"

{מה שאומר שאתם הולכים לראות את המשפט הזה בפינת הציטוטים שלי}

אני לא אהיה מאניק ואחרי שקראתם כלכך הרבה אני אפנק אותכם בתמונה

(ככה אני עלול להיראות,אחרי שנתיים בלי תספורת ו/או צחצוח שיניים,ושבוע וחצי בלי להתגלח)

אבל בינתיים...

ככה אני נראה,על רקע הלונג החדש שקניתי ותליתי בחדר מגורים שלי בבסיס מג"ב באילת (עם חיוך דבילי)

לסיום,אני אחלוק עמכם שיר נוסף שכתבתי ביום שישי לפני שבוע,כשהייתי באילת

(ואני מדגיש שאין לי קשר למשהו שקרה בחיים שלי,התרחיש בדוי לחלוטין)

על זוג אוהבים שבגדו אחת בשני,לאחר מכן שניהם מגלים אחת לשני על הבגידה ומחליטים להיפרד.

אחרי פרק זמן מסויים הם נפגשים,אכולי חרטה גם הבגידה וגם על הפרידה...תגלו בעצמיכם

Dead Inside - Guy Peleg Rysher

It's been forever since I last saw you

And I hope you've forgiven me by now

I know it takes forever to get over

But I hope you've gotten over it, somehow

I know, now we're different people

And we won't take each other back

How can we say that we're not evil,

After our souls been painted black?

Do the clouds still hide the stars

In your pitch black sky,

As you're walking on your own

In a lonely night?

And do the nightmares still haunt you

In your stone-cold bed,

As you're wishing this would end

And my memory be dead?

I know it's hard to say

We both have been betrayed

So now our story ends

We both have suffered

We both have lied

And now that this story's ended

We both have been betrayed

We're both dead inside

Will the clouds forever hide the stars

In our pitch black skies,

As we're walking on our own

In a lonely night?

And will the nightmares forever haunt us

In our stone-cold beds,

As we're wishing this would end?

Let this memory be dead…

We both have gone astray

We both have been betrayed

Now it's not that hard to say

When there's nothing left to hide

We're both dead inside

עד כאן לפוסט הארוך במיוחד הזה,מקווה שנהניתם

דברו אלי בתגובות:)