היום דיברתי במסנג'ר עם אחי הגדול אחרי שהוא חזר לביתו באוסטרליה מהעבודה.

דיברנו באנגלית בגלל שאין פונט עברי על המחשב שלו

הוא שאל באנגלית מה שלומי.

עניתי "Flying at cloud-top altitude".

אני לא זוכר מתי לאחרונה ראיתי את הדברים דרך משקפיים ורודים כל כך.

וזה בשבילי רק סימן שהמערבולת שאיימה להטביע אותי עד לפני חודשיים מינוס שבוע מתמוגגת לה

לאט לאט.

מחר (שזה בעצם כבר היום כי השעה אחרי חצות) מציינים חודש ביחד.

ובסופ"ש הבא שגם בו אני אהיה בבית אנחנו גם נחגוג אותו ביחד.

המעבר לת"א מעולם לא נראה קרוב כל כך, ויכול מאוד להיות שזהו השבוע האחרון שאני אעשה כחייל באילת.

השינויים שעשיתי בחיים שלי בחודש וחצי האחרון,שבעקבותיהם באו הישגים מרשימים,והצלחות מעוררות תדהמה

מעמיקים מעבר למה שדימיינתי שאני אצליח להגיע ולהגשים,בטח שלא בזמן כל כך קצר.

אני אתוודה ואומר שבתחילת הדרך פיקפקתי בעצם העובדה שאני אצליח,שלא לדבר על הצלחה כל כך כבירה,לעשות אפילו חצי ממה שהצלחתי בפחות משנה...

אבל הנה עשיתי הרבה מעבר למה שחשבתי ועוד בפחות מחודשיים.

יצאתי למלחמה ראש בראש מול המפקד שלי על עקרונות חדשים שהצבתי לעצמי וסדרי עדיפויות חדשים בענייני "צבא מול חיים אישיים" ולא רק שהצלחתי לעמוד מולו בכבוד,גם הנחלתי לו כזה הפסד...ועוד סטירת לחי כל כך מצלצלת מצד המפקד שמעליו.

מעבר לזה הצלחתי לא סתם לכופף את המערכת,אלא לקפל אותה מול הצרכים שלי שהתפשרתי עליהם במשך זמן כה רב...

המעבר שלי לשרת בת"א יהיה מבחינתי סגירה סופית של המעגל והיעלמות טוטאלית של אותה מערבולת.

זה יהיה הניצחון שלי,שהושג בדרך הקשה,בזכות ולא בחסד,בצדק,ביזע ודמעות.

ואחריו ישאר לי רק לקצור את פירות המאבק הממושך אך מוצלח הזה,להנות מהם עד כמה שאפשר ואז להשקיע אותם.

אז הפרק הנוראי הזה בחיים שלי יסתיים סופית בקול תרועה,ופרק חדש,מאושר,ייפתח

הקולאז' יושלם ויגיע סוף סוף(ביחד עם תגובה נוספת ל"חומר למחשבה") בצורה של הפוסט האחרון בסדרת הפוסטים השניה באורכה בבלוג שלי

(בכל זאת,הסדרה של 'המתכונת השבועית' עדיין מוליכה את הטבלה)

אז אם עכשיו אני עף לי בגובה העננים,כשנתראה בסופ"ש הבא סביר להניח שאני כבר אגיע לקצה האטמוספירה.

שבוע מאושר שיהיה לכולנו.

עריכה:אגב,צפו גם לעיצוב חדש בקרוב!