עבר חודש מאז שהסיוט הסתיים.

ואני עדיין מחייך כל בוקר מחדש...ואני עדיין מרגיש שאני צף על ענן של אושר.

אנשים צפו לי התדרדרות מהירה,והנה כל יום חדש מוכיח לי שהם טעו...והפעם אני זה שצודק.

יש לי הכל בחיים,כל מה שאני צריך ורוצה ואפילו מעבר לזה.

ואף אחד לא יכול ולא יוכל לקחת את זה ממני.

כמו שאדי וודר ניסח את זה בשיר "I Am Mine" :

I know that I was born and I know that I'll die,

The in between is mine,I am mine.

ואפילו לא ה"חבר זה לא קיר" וגם לא יקירו רחב ההיקף יוכלו לקחת את זה ממני עכשיו

כשאני מחוץ להישג ידם...

אתה מבין "חבר זה לא קיר"?

אתה לא יכול לעשות לי כלום כשאתה תקוע בחור ההוא...אני לא צריך להתנקם בך,

אני גם לא צריך להרוס אותך.

מספיקה לי הידיעה שאתה ויקירך שניסיתם להרוס לי את הכל נכשלתם

ועכשיו כשאני כאן ואתם שם,ואני מאושר,ואתם לא יכולים לעשות שום דבר בנידון

תרגיש חופשי לזמר לך בתגובות לבלוג שלי ולכתוב מה שאתה רוצה,אני בספק אם אני

אפילו אמחק את התגובות האלה שתכתוב...כי ככה אתה לא מזיז לי,אלא רק מוכיח שאתה לוזר פטתי...

ואני?

אני נלחמתי על שלי,ניצחתי.

אני לא צריך יותר שום דבר.

אני מתעלה...