וואו הרבה זמן לא עדכנתי כאן,אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שנעדרתי כל כך הרבה זמן.

ובכן,quick catch-up לאלה שלא מעודכנים בקורות חיי האחרונות.

(אין קשר בין סדר כרונולוגי כלשהו לבין סדר הפירוט,וגם לא בין חשיבות האירועים לסדר הפירוט)

לא שאמא שלי סיפרה לי,אבל כנראה שמצבינו הכלכלי משתפר פלאים,

אחרת היא לא הייתה קונה לי מחשב חדש וחייתי בתור מתנה ליום הולדת, וגם לא מסך אל.סי.די 32 אינץ' במקום הטלביזיה בסלון,

וגם לא DVD נלווה, וגם לא הייתה מעבירה את הטלביזיה הישנה מהסלון לחדר שלי וקונה ממיר חדש כדי שגם בחדר יהיה חיבור חדש לYES.

(ועוד כל מיני שטויות קטנות)

בקרוב אני אגש לטסט, המורה שלי כבר מדבר על תאריכים וכו', עוד לא קבעתי איתו אבל מהיכרות עם תלמידים לשעבר שלו

הוא לא קובע ליותר מחודש מהיום שבו נקבע התאריך...אם מישהו הבין מה אמרתי, החדשות המשמחות לא פחות הן שמצאתי

פתרון פשוט נוח ואפילו דיי משתלם למימון הביטוח.

לאחר אין סוף התלבטויות והתחבטויות ולא מעט התייעצויות החלטתי להיפרד מזוגתי (ואכן נפרדנו לפני כמה ימים).

למרות שנרתעתי מזה ולפני שנפרדתי ממנה לא הייתי שלם לגמרי עם ההחלטה,ואפילו הייתי דיי מאוכזב מפרידה נוספת

וסיום של מערכת יחסים קצרה ולא מוצלחת נוספת, במבט לאחור אני לא מתחרט. למרות כל הפרפרים והפרחים שהיו בהתחלה

אנחנו כנראה פשוט לא מתאימים.

הפרידה לא הייתה חלקה ונעימה בהתחלה וחששתי שתידרדר לפרידה מכוערת, אבל זמן קצר אחריה הרוחות נרגעו והסכמנו להיפרד

כידידים ולשמור על קשר חיובי...יצא לי לדבר איתה ממש מעט מאז כי פשוט אין לי זמן לכלום כמעט (מלבד צבא כמובן), אבל התחושה היא בהחלט חיובית.

הרתיעה של המפקד שלי מלשלוח אותי לקורס קצינים הולכת ופוחתת (הרתיעה נבעה לפי הבנתי בעיקר מפחד שיווצר חוסר כח אדם אחרי שאני אעזוב, ואולי אפילו

מפחד שלא יהיה מי שימלא את הנעליים הגדולות שלי,מסתבר שהן מאוד גדולות למרות שאני תחת פיקודו זמן קצר יחסית (חודשיים וקצת).

היום כשדיברתי איתו על זה,בניגוד לפעמים קודמות בהן הוא אמר לי "אתה בסך הכל X זמן אצלי,על סמך מה אני אמור לתת לך המלצה?", הוא שלח אותי

לדבר עם השלישה ועם קצינת ההדרכה של היחידה כדי לברר בדיוק מה הפרוצדורה מצריכה ומתי היא מתחילה.

...

אלו הן קורותיי בחודש האחרון,אפילו לא על רגל אחת...אלא על אצבע אחת.

עשיתי מספר צעדים נוספים בדרך שלי לשיקום מלא אחרי זיקים...חידשתי כמה קשרים ישנים שהתנתקו אחרי האסון,

ומסתבר שהפרידה מזוגתי,שנראתה לי בהתחלה צעד אחורה,דווקא הייתה גם היא צעד קדימה.

אני מרגיש שיש לי קצת יותר אוויר לנשימה ומרחב לתמרון, זמן לעצמי וזמן לחברים שהיו חסרים לי כלכך.

ריעננתי גם מספר קשרים שלא התנתקו אבל לאחרונה קצת התרופפו, והזרוע עוד נטויה...

אני מרגיש את המרץ המחודש שהתקופה הזאת מביאה איתה להמשיך ולחפש את הרסיסים הקטנים

שנשארו אחרי שנשברתי והתחלתי לחבר את עצמי מחדש, ואת החלקות ההרוסות שעלי עוד לשקם ולתקן.

והתחושה פשוט נהדרת,שכרון חושים...תחושה של עצמה בלתי נדלית,תחושה שהתגעגעתי אליה זמן כה רב.

אני מתחיל להחזיר את החיים שלי למסלולם,ואפילו משדרג כלפי מעלה.

האנשים ששיערו שההתרוממות המטאורית שהרגשתי עם היציאה מטאבה היא זמנית בלבד

ואחרי זמן קצר (אם אני לא טועה הם אפילו ציינו את הזמן המדויק שבו הם חושבים שאני אפול שוב-חודשיים) אני

אתרסק חזרה אל הבור ללא תחתית שממנו באתי מבחינתי באופן סופי יכולים לדחוף את התחזיות שלהם ל***.עברו חודשיים והכיוון היחיד שמסתמן בחיים שלי

הוא למעלה.

אני ממשיך לעלות,ממשיך לחייך כל יום מחדש,ממשיך להנות מכל דבר הכי קטן,אפילו מהקשיים

שאני מתגבר עליהם כמו פעם-ללא מאמץ ניכר ועם חיוך ובחן שהיו רק לי...

אני מרגיש שאני ממש על סף קצה המנהרה החשוכה ההיא,והסיבה היחידה שעדיין לא יצאתי ממנה

היא שאני עדיין לא מרגיש מוכן.

למרות כל הטוב עוד נשארה לי כברת דרך מסויימת לעבור לפני שאני אוכל להגיד "תם ונשלם",

היא לא ארוכה כפי שהיא נראתה מהקצה הראשון שלה, היא גם לא נראית כל כך קשה מהצד הזה שלה

אבל היא צריכה להיעשות לפני שאני אוכל לשטוף את עיניי באורו של העולם החדש/ישן שאני מתעורר/חוזר אליו

בימים מזהירים אלו..ובכל זאת- The (happy) end is near.

ועכשיו,אם מישהו זוכר את כותרת הפוסט הזה... "כמעט 20"...

היום הוא הראשון לספטמבר,מה שאומר שעוד חמישה עשר ימים (שבועיים ויום) אני אחגוג את יום הולדתי ה20.

"אחליף קידומת" כמו שאומרים האנשים המאוד מאודדדדד מקוריים.

בניגוד ליום ההולדת הקודם, שהיה טראגי (סה"כ חמישה ימים אחרי זיקים) אני הולך לחגוג אותו עם החיוך הכי רחב

ב20 השנים האחרונות, כשאני אסכם את מה שהייתה ללא ספק השנה הכי קשה בכל 20 שנות חיי, אך גם...איך אומרים,מבגרת.

למרות כל הרע שהיה בה,כל הנזק שגרמתי וכל רגשות האשם שלפעמים עדיין מנקרים בתודעה (אלה הם אחד מהדברים האחרונים שעליהם נותר לי להתגבר)

וכל רצפי הטעויות שעשיתי, אני עוד רואה את הדרך המדהימה שעברתי בארבעת החודשים האחרונים.

ואומנם זאת הפעם היחידה עד היום שאני לא אגיד "לא הייתי משנה דבר", ואם אני כן אגיד אז אני מודה שזה יהיה רחוק מלהיות בלב שלם

עדיין יש בי אמון שבסופו של דבר הכל לטובה, יש בי אמון בעצמי, יש בי אמון באלו שמאמינים בי, ויש בי שמחת חיים עד אין קץ...

ועד כמה שאני יכול כרגע-אני מרגיש שלם עם הכל.

ואני מוכן ומזומן לקבל בברכה את השנה החדשה וכל מה שהיא תביא איתה...

כמו שמייק פורטנוי ניסח בצורה מאוד יפה בשיר שהוא גם הרינגטון שלי בפלאפון:

"Through all that may come and all that may go".

ועם בשירים של דרים ת'יאטר עסקינן,ברשותכם ארצה לסיים את הפוסט הזה עם ציטוט משני החלקים האחרונים של השיר "The Glass Prison",שנקראים

Restoration - תיקון, ו-Revalation - התגלות/גילוי

Restoration

Run - fast from the wreckage of the past
A shattered glass prison wall behind me
Fight - past walking through the ashes
A distant oasis before me

"We've been waiting for you my friend
The writing's been on the wall
All it takes is a little faith
You know you're the same as us all"

I'll be fearless and thorough
To enter this temple of hope

Believe
Transcend the pain
Living the life
Humility opened my eyes
This new odyssey
Of rigorous honesty

Serenity
That I never knew
Soundness of mind
Helped me to find
Courage to change
All the things that I can

"We'll help you perform this miracle
But you must set your past free
You dug the hole, but you can't bury your soul
Open your mind and you'll see"

Revalation

The glass prison which once held me is gone
A long lost fortress
Armed only with liberty
And the key of my willingness

Fell down on my knees and prayed
"Thy will be done"
I turned around, saw a light shining through
The door was wide open

שתי השורות האחרונות אומרות הכל על הימים האלה בשבילי...

לילה משובח שיהיה לכם!