זה התחיל מכאב גרון שורף שכזה,אומנם לא הכי כואב...אבל דיי מטריד,לא נעים שכזה.

בלילה באה גם הנזלת,נשמתי כל הלילה מהפה בגלל שהאף היה סתום,ככה שעד הבוקר כבר התייבשתי עד כדי כך

שכאבו לי הכליות.אבל לא נורא,שתיתי איזה ליטר וחצי מים ישר כשהתעוררתי עם כאב ראש קל ובלוטות

לימפה נפוחות בצוואר...בקטנה,אני עוד הרגשתי סביר וכשיר להמשיך בקורס.

אחר כך באו גלים של זיעה קרה שגרמו לי לחשוב שיש לי חום...אבל לא היה.

אל כל חבורת הסימפטומים הצטרף גם שיעול יבש וטורדני,איתו באו גם כאב בעיניים,שיניים,אף,שרירים

ובעיקרון כל איבר מעל לבית החזה שלי...לכמה שעות גם כאבו לי האוזניים.

שוב מדדתי חום-36.5...זה אומר 0.2 מעל הטמפרטורה הנורמלית שלי...בהתחשב בזה שעדיין הייתי קצת פעיל

פיזית זה נורמלי לחלוטין.

6 שעות אח"כ:הראש מתפוצץ מכאבים,העיניים,השיניים,הלסת,האף,הגרון,בלוטות הלימפה בצוואר...הכל כואב

אני תשוש,חלש ורועד מקור...צמרמורות.

המפקדת לוקחת אותי למרפאה האזורית בקריה בת"א.

האחות מודדת לי חום-39 מעלות...(6 שעות לפני החום היה נורמלי לחלוטין)

לחץ דם תקין,דופק 110 (התקין שלי הוא בין 70 ל80)

נותנת לי הפניה דחופה לרופאה...יענטו עדיפות על פני כל שאר החיילים בתור לרופאה.

קצת לפני שהגעתי לדלת של הרופאה כמעט התעלפתי,אבל החזקתי מעמד.

אחרי כמה בדיקות היא הגיעה למסקנה המתבקשת-שפעת.

התוצאה:שלושה ימי גימל,ומכאן שם הפוסט.

נשלחתי חזרה לבסיס ביחד עם מרשם נכבד כדי לאסוף את פקלעותיי ולחזור הבייתה.

גם בעליה לרכבת מת"א הבייתה כמעט התעלפתי...שוב החזקתי מעמד.

אז הנה אני שוב בבית,פלוס-מינוס 24 שעות אחרי שהגעתי למרפאה האזורית בת"א.

אחרי לא מעט כדורים שלקחתי אני מרגיש קצת יותר טוב...עדיין יש חום אבל הוא דיי נמוך ונשאר קבוע סביב ה37.7

אין לי כרגע כוח לכתוב פוסט כדוגמת הקודם,אני חוזר לבסיס ביום חמישי אחרי הצהריים,ומשם חוזר הבייתה ביום שישי בצהריים

אז אני מניח שאני אכתוב את הפוסט ביום שישי בסביבות אחרי הצהריים.

יש המון מה לספר על ה(כמעט) שבועיים שעברו עלי מתחילת הקורס,הרבה דברים מצחיקים

אז בקיצור יש למה לצפות(כן אני מנסה לעשות כאן פרומו לפוסט הבא שלי)

אז נתראה עוד כמה ימים,בינתיים תישארו בריאים,ומי שכרגע חולה שיבריא במהרה

make love,not war

C U all

הנה הסתיים לו השבוע האחרון שלפני הקורס המיוחל שלי.

מחר אני עולה על רכבת לתל אביב לתחילת הקורס למש"קי קישור לכוחות הזרים.

כמה מילות סיכום על חודש החפיפה שלי ברמת הגולן:

למדתי המון,השגתי יתרון משמעותי בלמידה על התפקיד משאר שותפיי לקורס.

גם על שאר הבנים שנשלחו לחפיפה בשלוחות האחרון של היחידה.

קרעתי את התחת והשקעתי,בכמה פעמים אפילו המפקד שלי קיבל ג'ננה כי הוא

מזמן לא ראה מורעל כמוני,שאפילו נהנה מזה.

אני מאמין שזה היה ויהיה רק לטובתי.

נהניתי גם מכל מה שהיה מסביב לשהות שלי שם,מהאנשים מהאווירה ומהיחס של כולם.

לא הייתה דקה אחת משעממת,עשיתי כמה החלטות בזמן שהייתי שם

ובמבט לאחור הן היו נכונות,אבל יותר מזה-חכמות וצודקות ומשתלמות.

בקיצור-רק טוב היה לי שם.

אני יוצא לקורס בשאיפה ובכוונה להצטיין,ובאופן כללי התגייסתי לצה"ל בשאיפה ובכוונה להצטיין.

החלטתי על סדר עדיפויות וחלוקת משאבים מסוימת ומבחינתי כל מה שחורג מכך לא יתקבל אצלי.

אני לא אתן לשום דבר להפר את האיזון הזה,וכל דבר שעלול להפר אותו יבעט החוצה מהדלת הקדמית.

השבוע הזה,האחרון שלי ברמת הגולן היה קצת פחות אינטנסיבי מקודמיו,אבל עדיין מאוד

מספק,מאוד מעניין,דיי פעיל ורווי חוויות.

מצאתי לי אפילו זמן לחזור לכתיבה,ואכן שברתי מחסום כתיבה ארוך שכמותו לא הכרתי בעבר,אבל

כמו שאמרתי-גם אותו שברתי.

אני מקווה שזו לא הייתה פריצה חד פעמית,כי נזכרתי גם כמה התגעגעתי לתחושה שאני מרגיש כל פעם

שאני כותב משהו שאני מזדהה איתו,שמרגיש חלק ממני,שנותן לי את תחושת הסיפוק הזאת שאי אפשר לתאר במילים.

אני יודע שרובכם אם לא כולכם תתנו את הפרשנות האישית שלכם למילים האלו,בהתבסס על הניסיון שלכם

איתי ועל ההיכרות שלכם איתי,חלקכם יקפוץ למסקנות...בכך אין לי ספק.

מה שאני כן בספק לגביו הוא האם תבינו את המשמעות והכוונה של השיר,המשמעות בכמה חלקים

מסתתרת עמוק מאוד בין השורות ובחלקים אחרים ברורה כשמש,ולא כלכך קל לראות איפה מסתתרת המשמעות

ואיפה היא גלויה...וסביר להניח שלמרות שאתם תהיו בטוחים לגבי זה אתם תתטעו.

מה שכן,אני מקווה שתאהבו אותו.

Peace/War,Love/Hate - Guy Peleg Rysher

We've been to almost every place we could have been

We've seen almost every sight we could have seen

Trough times of peace

And times of war

Not much less

Nothing more

But I know of one place

We've never been before

Though we were on our way to it

The road was cut off by our wars

We've taken almost every road we could have taken

But most of them had shortly been forsaken

Trough times of love

And times of hate

Our consensus

Has turned to a debate

Of what I crave,you're not aware

It might be that way forever

Though we've been apart for so long

Our union of heart and soul must not be wavered

כן,יקירי,יש לי גאזים.

והסיבה לכך שאני טורח ליידע אותכם היא בגלל שאין לי שום כותרת ופתיח

ראוי אחד לרפואה כדי לפתוח איתם את הפוסט הזה...רע לכם-תתמודדו.

והנה משהו קטן שיעזור לכם להתמודד:עוד שאלון שבועי מסריח (מנאדים,כמובן)

הדבר האחרון שעשית:

נאד רטוב במיוחד

המילה האחרונה ששמעת:

"ביי"

(נאמר ע"י אחי,היום בשעה 15:00)

השיר האחרון ששמעת:

REM - Imitation Of Fart

הרגש האחרון שהרגשת:

אני לא יודע איך קוראים לרגש הזה שמרגישים בזמן שמפליצים,אבל זה מה שהרגשתי:

אוויר יוצא בלחץ גבוה דרך חור יחסית צר

הריח האחרון שהרחת:

אתם בטח כבר מדמיינים לעצמכם,אם לא-תאכלו שעועית ותחכו איזה שעה להגעת התוצאות

הנוף האחרון שראית:

ראיתי הרבה נופים היום בדרך חזרה הבייתה מרמה"ג,המרהיב שבהם היה אישה בסביבות גיל

ה20+,קימורים נהדרים...חבל שהיא הייתה מוצבת כבובה בחלון ראווה של חנות להלבשת נשים.

(נשים,תפסיקו להתלבש בבקשה)

הפרצוף האחרון שלך:

החלפתי אותו תמורת פרצוף חדש בשוק השחור...אסור לי לספר עליו כי זה כבר לחשוף את פניו

של אדם אחר,ואני מקפיד על שמירת צנעת הפרט

הקול האחרון ששמעת:

אתם יודעים איך נאד נשמע,לא?

מה לא?!

טוב,אז הקול האחרון ששמעתי היה "קול ישראל"

האדם האחרון שדיברת איתו:

טלפון:אחי

מסנג'ר:אביב האליגטור {זה שאפשר למצוא אותו בדרך כלל ברשימת הבלוגרים שביקרו כאן...ולא השאירו תגובה:( }

האתר האחרון שביקרת בו:

ישראבלוג,נו מה?

(נעשה קצת כבוד למגזר)

מכירים את השאלה המציקה הזאת שמופיעה כמעט בכל תחילת שיחה בין שני אנשים שמכירים?

"מה קורה?"

אינעל ראבאק אם הייתי רוצה לספר לכם הייתי מספר יא זונות בני בליעל טינופות ילדי עוולה...

~אהמ~

*מתעשת*

בקיצור,כדי לחסוך את הסמול-טוק המעצבן הזה...אני אספר לכם כאן בקצרה את הדברים העיקריים

שקרו איתי השבוע ושווה לספר עליהם

יום ראשון

בקול תרועה ושמחה חזרתי לרמה"ג אחרי סוף שבוע משעמם וריקני במיוחד.

חריג ככל שזה יהיה אני לא מתבייש לזה-אני מעדיף להיות בבסיס מאשר לחזור הבייתה.

כל יציאות ימי שישי הרפטטיביות האלה פשוט משעממות אותי כבר,נראות חסרות תועלת ותכלית לחלוטין.

זה כאילו שאני יושב בבית סופ"ש שלם ורק סופר את השעות לבוקר שבו אני אעלה על מדים ואחזור שוב לרמה"ג,שם

אף פעם לא משעמם,אף פעם לא "ריק" ותמיד יש משהו לעשות ורוב הדברים שיש לעשות הם פחות או יותר בעלי חשיבות כלשהי...שלא כמו לצאת למסיבה שבה אני לא מכיר 99% מהאנשים,ומאיך שהם נראית מדברים ומתנהגים אני מעדיף גם לא להכיר.

בערב נזכרתי בכמה דברים שהצבתי לעצמי כמטרת-על לחיים.

אחר כך גם הגעתי להחלטה שלא להגיע להחלטה בנוגע לחיי האהבה שלי(אם אפשר לקרוא לזה ככה),אלא לתת להחלטה להגיע אלי.

יום שני

הייתה לי שיחה דיי מעניינת ובחלק מהקטעים גם מצחיקה עם אחת החיילות שאיתי ביחידה.

אפשר להגיד שסוף סוף גם קצת התקרבנו יותר...לצערי זה לכיוון ידידות כי יש לה מישהו (לפחות עד שאני אחליט אחרת)

היא סיפרה לי כל מיני דברים שהיו לה בקורס וסביר להניח שיהיו גם במחזור הקורס שלי

ועוד כל מיני קטעים מצחיקים שקרו לה,גם אני לא חסכתי את מנת חלקי של סיפורים מצחיקים.

מעבר לזה שהיה כיף לדבר איתה היה גם כיף להסתכל עליה(...)

יום שלישי

אותה חיילת שהתיידדתי איתה ביום שני הייתה עוד יותר ידידותית ביום שלישי,ואפילו נראה לי שהיא

התבאסה קצת מזה שאני רוצה לצאת לתפעל את מחסום קונייטרה במקום להישאר בבסיס,

היא בטח כבר סיימה את המחזור.

במחסום היה משעשע כרגיל,כל מיני חיילי או"ם מהודו עם מבטא משעשע וקצין אחד שהזמין אותי לקפה

וסיגריה שלא מוכרים בישראל (אישית,לא קשה לי להבין למה לא מוכרים אותה בישראל...אני מעדיף לעשן נובלס)

הייתה רק פאשלה אחת-הכבל חשמל של המחשב שבו רושמים את כל המעברים יצא מהשקע והמחשב נכבה

וכל הרישומים שעשיתי במשמרת נמחקו...אני מקווה שאף אחד לא שם לב..

יום רביעי

יצאתי לתפעל את מחסום קונייטרה פעם נוספת,כרגיל-היה נחמד.

אחד מחיילי האו"ם שעבר במחסום בזמן המשמרת שלי הציע לי להחליף ביננו את סיכות הכומתא.

מכיוון שסיכת הכומתא של חיילי האו"ם הרבה יותר מגניבה ויפה משל צה"ל מאוד התפתיתי להסכים

אבל אני דיי בטוח שאם שוטר צבאי יראה אותי עם סיכת כומתא של כח צבאי זר הוא לא יאהב את זה,ואין לי סיכה מיותרת

אז סירבתי,אבל הצעתי לו לתת לו את הM16 שלי תמורת הג'יפ של האו"ם בו הוא נהג.

הוא הסכים,אבל היה צריך לנסוע לאנשהו ואני הייתי צריך לירות בחיילים הסורים שהיו בצד השני של מעבר קונייטרה

אז זה לא יצא לפועל.

אז הנה,עכשיו אתם יודעים מה הלך איתי השבוע,ולכן הבנאדם הבא שישאל אותי את השאלה

"מה קורה?" לאחר שקרא כאן יסתכן בכאפת פז"ם (לא שיש לי מספיק פז"ם לתת למישהו כאפה כזו,אבל אני

מכיר מספיק אנשים שיש להם  מספיק פז"ם בשביל זה,אז אל תתעסקו איתי,תודה:) )

טוב,אז אחרי שחפרתי לכם קצת(הרבה) יותר מהרגיל אני מרגיש שאני חייב לפצות אותכם,ולפיכך

הכוסית השבועית תהיה עוד יותר כוסית ופרובוקטיבית מהרגיל

שימו לב לקימורים הנהדרים האלו!

*ועכשיו ברצינות*

(למענכם התמונה -כמעט- לא הוקטנה)

אם עוד לא התחלתם להנות מהפוסט אני ממליץ לכם בחום להמשיך לקרוא בכל זאת,עכשיו הקטעים המצחיקים ביותר

מגיעים

בדיחה אקטואלית בשביל תלמידי התיכון שמשוטטים להם כאן בבלוג:

כל הילדים הצטלמו לתמונה קבוצתית של הכיתה, והמורה ניסתה לשכנע אותם לרכוש עותק מהתמונה.
"רק תחשבו כמה נחמד יהיה להביט בתמונה כשתגדלו ולהגיד :
הנה יפעת, עכשיו היא עורכת-דין.', או 'הנה מיכאל, עכשיו הוא רופא.'
ואז אחד התלמידים שישב מאחור המשיך: "והנה המורה. עכשיו היא מתה ."

*אני רוצה לציין בשם כל עובדי המערכת:אנו לא תומכים בהסתה או כתובות נאצה נגד מורים כלשהם (מלבד מורי נהיגה)

אנו תומכים במאבק המורים לשיוון וצדק תעסוקתי ולתנאים משופרים לתלמידים ולמורים בבתי הספר

ואם זה היה אפשרי היינו מצטרפים לשביתה הצודקת שהם מנהלים נגד משרדי החינוך והאוצר*

הפעם בתור פינת הבדיחות אני מביא לכם הומור צבאי:

(זכויות היוצרים אינן שלי)

והנה ההוכחה שלסורים אכן יש נשק כימי

חייל חי"ר טועה-חייל חי"ר מת

תותחן טועה- חייל חי"ר מת

טייס מת-החברה הכוסית שלו מתפנה

כשלאלוהים נגמר מלאי השכל לחלוקה לאנשים הוא התחיל לחלק דרגות...

ראשי התיבות של נח"ל-נתקענו,חכו לצנחנים

ראשי התיבות של שריון:שבת ראשונה יוצאים ובשאר נשארים

ראשי התיבות של גולני: גבר ואישה לא נפגשים יותר.
ראשי התיבות של גבעתי: גברים בלי עתיד תקועים יחד

חייל חדש מגיע לבסיס. "תיזהר", אומר לו הש"ג, "יש מלא הומואים בבסיס הזה. רוצה שאגיד לך מי הם?"
החייל: "כן."
הש"ג: "אז תן לי קודם נשיקה."

נכתב על שירותים בבסיס צבאי אי שם בארץ:
אני לעולם לא אחתום קבע!!
על החתום 
טוראי גבי אשכנזי דצמבר 54'

גולני תוקפים ואחר כך חושבים
צנחנים חושבים ואחר כך תוקפים
גבעתי חושבים שהם תוקפים
ונחל, לנחל יש אחלה להקה..באמת...

אם ראית צלף - אל תרוץ כי תמות עייף

ביסודי למדנו ABC
בתיכון למדנו LSD
בצבא למדנו RPG
עכשיו אנחנו RIP

מה שלא הורג אותך- מחשל אותך
מה שכן הורג אותך- מחשל את אמא שלך
ומה שהורג את אמא שלך- נותן לך חופשה מיוחדת

כל הזין שאתה אוכל בטירונות זה כלום לעומת הזין שחברה שלך אוכלת בבית

אני חושב שזה מספיק להפעם,נשמור עוד לפוסטים הבאים.

כאן טוראי ריישר חותם את השידור בשיר "הוא פשוט שריונר,הוא נשרף יותר מהר"

טוב טוב,מספיק הומור צבאי...

נתראה בשבוע הבא,סיכות כומתא נוצצות שלי:)

והשאלון של השבוע עוות לפי צרכי המערכת,מנקודת מבטו של ילד בן 12 שעוד

לא התחלף לו הקול,ושיש לו נקודת מבט קצת מוזרה על החיים:

האם התנשקת פעם? אם כן, עם מה?

בדמיון,עם הרמיוני גריינג'ר מ"הארי פוטר"

האם נישקת פעם מישהו בלחי?

כן,בלחי השמאלי של התחת...אני חושב שזה היה תחת של איגואנה

(חושב לעצמי:לאיגואנות יש תחת?!)

האם נישקת פעם מישהו בפה?
פי הטבעת נחשב?

האם נישקת פעם צרפתיה?

איכס! צרפתיות שעירות ואוכלות צפרדעים

אם התנשקת, עם מה הייתה הנשיקה הראשונה שלך?
עם מזוזה

איפה התרחשה הנשיקה הראשונה שלך?

בדמיון

מהו המקום הכי רומנטי לדעתך להתנשק?

בבית כנסת,בזמן תפילת יום כיפור***

את מי הכי היית רוצה לנשק כרגע?
את אחמדינג'אד,כפרה עליו

***בשם יו"ר המערכת אני רוצה להתנצל על הפגיעה ברגשותיהם של קהל הקוראים הדתי

שנגרמה על ידי אותה תשובה.

אתם מוזמנים לבוא אלי לארוחת פיוס מחר בערב. בתפריט:קותלי חזיר מבושלים עם חמאה

וכוס חלב בטעם וניל לשתיה,נא לבוא בלבוש צנוע.